title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 253

פרשת חיי שרה

סיפור קניית מערת המכפלה הינו כמעיין פועם שניתן לרוות ממנו שוב ושוב, ולהתבונן בדרכי התנהגותו של אברהם אבינו, וללמוד מהם אלינו.

אברהם מסרב למתנת החנם של עפרון החיתי. עפרון מציע: הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ, אך אברהם מגיב - אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה. בעקבות דברים אלו מעיר עפרון כי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִיא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר. את דבריו של עפרון ניתן לקרוא כממשיכים את רצונו לתת את השדה במתנה, על אף שוויה הרב. וכך מפרש רש"י: 'ביני ובינך - בין שני אוהבים כמונו, מה היא חשובה לכלום, אלא הנח את המכר ואת מתך קבור'.

עפרון רוצה לבטא את אהבתו לאברהם (ואולי את אהבת אברהם אליו) ומעוניין לתת לו את השדה במתנה.

אברהם, מתעקש להמשיך ולסרב, ומשלם את הסכום כולו. נראה כי אברהם אכן מזהה את קבלת המתנה כיצירת קשר וביטוי לאהבה, והוא אינו מעוניין ביחסים מעין אלו עם עפרון (שחז"ל טענו כי היה בעל עין רעה), ועל כן מסרב למתנת החנם שלו, ומבכר את הקניה בכסף מלא.

לימוד נוסף למדנו מדברי הרשב"ם, נכדו של רש"י.

הרשב"ם מדייק כי אברהם אמנם קונה את השדה מעפרון, אך יש לו עניין עם כל בני העיר. כך עולה מדבריו אל כל בני העיר: וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר, גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם... וגם מסיומו של הסיפור - וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת.

מדוע מעורבים כל בני העיר בקניית המערה והשדה? על כך עונה הרשב"ם:

הניחו לי לקנות קרקע כאן

ותתרצו אתם יושבי העיר להניח לי לקבור בה מתי משפחתי,

כי אחוזת קבר אין יכול להיות אלא ברצון כל בני העיר...

הרשב"ם מלמדנו כי ישנם דברים שאינם מסורים רק לטיפולו של הפרט, בינו לבין עצמו (או לבין זולתו היחיד), אלא רצון בני העיר משפיע ומעצב את אופייה של ההתנהלות האישית.

מפירושיהם של רש"י והרשב"ם את מעשי אברהם נוכל ללמוד גם לימינו, וגם לחיינו. החיים בקהילה ובשכנות מזמנים לנו לא פעם אפשרויות של התחברות ואהבה, מתנות חנם שאנו יכולים לתת ולקבל. תנועה זו נהדרת היא, ובלבד שמושא האהבה והחברות הוא אדם בעל מידות טובות ועין טובה.

בנוסף, מנהגו של מקום ו'רצונם של בני העיר' יכולים וצריכים להשפיע גם על התנהגותו של היחיד, שעם כל ייחודו, בחר לגור במקום מסוים. כל אחד הוא חלק מרקמת המקום, ומעשיו (גם אם מדובר בחלקת השדה שלו) משתלבים בנופה הרחב של הקהילה.

אנו מוזמנים להיפתח אל מידותיו של אברהם, להתאמן על התחברות ונתינת (וקבלת) מתנות חנם לאנשים קרובים וטובים, כמו גם להתאמן על כבוד 'רצון בני העיר' ועל השתלבות ראויה במרחביה.

שבת שלום, הרב אורי, רבה של טירת-צבי