title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים גליון 253

בלילה שבין יום שני ליום שלישי 9-10.11 יציינו בישראל ובכל העולם היהודי את ליל הבדולח.

במסגרת זו אנו מביאים את סיפורה של יפה חלמיש מקיבוץ עין הנצי"ב.


"גווילים נשרפים, ואותיות פורחות[1] "

כאן נולדתי, אמרתי לבני.

הורי וזקני נולדו כאן קרוב.

נולדים, כאן היה בית

אמרתי לבני...

טוביה ריבנר


בכ"ג אלול תשע"א 22.9.11 התקיים במתחם גיל-עוז לתושבי עמק המעיינות מבצע 'לאסוף את השברים', מטעם יד ושם. בין הרבים שהגיעו הייתה יפה חלמיש חברה ותיקה מקיבוץ עין הנצי"ב.

יפה הביאה אתה גווילים שרופים של מגילת אסתר שנמצאה בכפר הולדתה FRISHEIM שבגרמניה, בחבל ERFTSTADT סמוך לעיר קלן, ליד הריין. את הספר מצא גוי גרמני בשם תיאודור רטגן, תושב הכפר, בערימת אשפה בשנות המלחמה. תיאודור מצא בערימת הזבל גם חנוכייה, שהשמש שלה אבד או נשבר[2]. תושב הכפר שהבין שלפניו חפץ קדוש, שמר על החפצים, יחד עם חפצים פרטיים של יהודי הכפר עד תום המלחמה, ולאחר מכן החל לחקור ולבדוק היכן גרים שרידי יהודי הכפר שנצלו. כיוון שלמד עם אביה של יפה, שלמה פרנקן הי"ד, בביה"ס היסודי, הוא איתר את בני המשפחה, כתב להם על המגילה והחנוכייה שברשותו, והם שלחו מישהו שהביא את הפריטים המקודשים מגרמניה לישראל. כך הגיעו החפצים, בדרך ארוכה, בשנת 1950 אל בת דודה של יפה, רות, ולאחר מכן לבית חלמיש בעין הנציב.

הקהילה היהודית בפריסאיים[3]

היהודים הראשונים הגיעו לפריסהיים במאה השמונה-עשרה, ועסקו במסחר: סחר בבהמות, חנויות קונפקציה ושאר מיני מסחר זעיר.

במקומות הקטנים[4] התפללו במניין רק בימי שני וחמישי. הכפריים השכימו קום לחלוב את הפרות, והיה קשה לארגן מניין. היהודים בכפרים הללו נדדו ממקום למקום הם הניחו תפילין בדרך ולכן ייצרו עבורם תפילין קטנות נוחות לטלטול[5].

בשנת 1665 חיו בעיירה 3 משפחות יהודיות.

מספרם והגיע לשיא ב1861 כאשר מנתה 61 יהודים.

ב-1828 חיו בפריסהיים – 28 יהודים[6]

בשנת 1872 היו בעיירה 60 יהודים מתוך אוכלוסיה של 1245 נפש.

1901 – 27 יהודים

בשנת 1933 חיו בכפר 26 יהודים.

ב1863 אכן הוקם בפריסהיים ביהכ"נ שהוצמד לכותל האחורי של בית שנרכש ע"י מר זליגמן שטרן. בית כנסת פשוט, ללא עיטורים[7].

היה זה בית הכנסת המקומי הראשון בין הכפרים של האזור. ביהכ"נ שכן ברח' נידרווג 35.

ב- 10 לנובמבר 1938 , ליל הבדולח, הרסו אנשי SA , מקומיים לרוב, את פנים ביהכ"נ ובעזרת "הכבאים המתנדבים" גברו גם על הבניין. מתוך התחשבות בדירת שכן שביתו חלק בקיר משותף עם בית שטרן, לא בוצעה שריפה. בכל זאת ניזוקה גם הדירה הקדמית.

כיוון שמספר היהודים בפריסהיים היה כל כך קטן, נוצרו קשרים חברתיים הדוקים בין היהודים לגויים תושבי הכפר. את לימודיהם עשו ילדי הכפר היהודים בביה"ס המקומי, יחד עם ילדי הגויים. כשהתבגרו הילדים, בשנות התיכון, נהגו לנסוע בימי ראשון אחה"צ לכפר הסמוך שניש, כ-5 ק"מ מפריסהיים. בקיץ רכבו באופניים, ובחורף, השתמשו בתחבורה ציבורית.

בשנת 1939 נותרו בפריסהיים 18 יהודים (חמש משפחות).

ביולי 1942 גורשו אחרוני יהודי פריסהיים למזרח.

יפה סבורה שאיש מחמשת המשפחות שגרו בפריסהיים לא החזיק בביתו מגילת אסתר, וסביר להניח שבליל הבדולח, כשהרסו את בית הכנסת ושרפוהו, נותרו בערימת הזבל מגילת אסתר וחנוכייה.

ליפה זכור שלפני השרפה הביא גוי מקומי ספר תורה מבית הכנסת, לאביה, שלמה פרנקן, כדי שישמור עליו בביתו. יפה הייתה באותה תקופה בהכשרה.

משפחת זליגמן שטרן, בוני בית הכנסת, עזבו את הכפר ועברו העירה, כמו משפחות יהודיות רבות אחרות שעברו לעיר, הבית של זליגמן שטרן היה מאוכלס ע"י גרמנים מקומיים ובית הכנסת חסם להם את הכניסה לבית, זמן רב הם רצו להרוס אותו, אולם לדברי יפה ביהכנ"ס היה הקדש, והשלטונות אסרו לגעת בו. ליל הבדולח היה הזדמנות טובה.

משפחת פרנקן גרה בפריסהיים במשך דורות, שורשיהם היו בעיר אנסבך אשר בחבל Bayern בגרמניה. על פי המסורת המשפחתית, היה שם משפחתם תחילה הלוי (הייתה זו משפחה של לויים), כיוון שאנסבך נמצאת באזור פרנקן, החליפו את שם משפחתם במשך הזמן לפרנקן. אביה של יפה, שלמה פרנקן, עסק בצבעות וזגגות. אמה של יפה, אלזה וייסבקר, הייתה ילידת פישבורן, כפר בדרום גרמניה.

עם עליית היטלר לשלטון, הבינו יהודי הכפר שהקרקע בוערת. הוריה של יפה הוציאו עבורה פספורט במטרה לשלוח אותה עם ה'קינדרטרנספורט' לאנגליה. בינתיים האנגלים החליטו לא לקבל משלוחים נוספים של ילדים, ובזכות הפספורט הצליחה יפה לעזוב את אדמת גרמניה בעוד מועד. הוריה של יפה ואחיה גורשו מפריסהיים לטרזין (אביה לחם במלחמת העולם הראשונה בצבא הגרמני, והיה נכה מלחמה, ולכן העבר למחנה טרזין שנחשב למחנה 'ידידותי'). מטרזין הועברו ההורים עם אחיה הקטן של יפה, לאושוויץ, ונרצחו בבירקנאו.

כשהחלה רדיפת היהודים חיפשה יפה דרך להימלט ולעלות לארץ. הוריה ואחיה הקטן לא יכלו לצאת כיוון שלא היה להם פספורט, העולם נעל את שעריו בפני היהודים. יפה הצטרפה להכשרה של הבח"ד בשטקלדורף.

בהיותה בהכשרה הודיעו להם שנפתח צוהר לעלייה לארץ, בחפזון רב התארגנה קבוצת חלוצים לעלייה, יפה נסעה לברלין לסידורים אחרונים, נפרדה מהוריה בשיחה טלפונית, ויצאה את גרמניה עם אחיה ב-29.12.39 לפלשתינה-א"י. הם הגיעו לישראל בינואר 1940.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



[1] עבודה זרה יח ע"א

[2] במסגריה של עין הנציב הוסיפו שמש לחנוכייה, ומשפחת חלמיש מדליקה בה מידי שנה, את נרות החנוכה.

[3] תודה לפרופ' מאיר שוורץ מירושלים מנהל בית אשכנז, ולאילנה מבית אשכנז שתרמו לי ידע רב על הקהילה.

[4] את רוב המידע על פריסהיים קבלתי מד"ר מאיר שוורץ העומד בראש מכון אשכנז בירושלים

[5] לנתן ברנד ז"ל, חבר טירת צבי, היו בבית תפילין כאלה שירש מדודו.

[6] תודה לדבורה גרוס מטירת צבי שתרגמה מידע מגרמנית

[7] לא הצלחתי למצוא תמונה של בית הכנסת בפריסהיים, גם לא בבית אשכנז.