title
title
title
title
title
title
מהעת הזו גליון 253

מטרתנו בבית גיל עוז לספק לכם, קהל לקוחותינו הנאמנים,את היחד.

היחד האמיתי בו כל אחד יוכל למצוא את שמחפשת נפשו כיחיד,

אך מתוך ההבנה כי האדם תמיד צריך להימצאבזיקה אל אחרים

ועימם ליצור את היחד.

בואו ונמשיך רוח זו ונבנה את היחד שלנו טוב עוד יותר,

נכיר את האחר ואת האחרות שבו ובה.

נלמד לקבל כל אחת ואחד כמות שהוא, מתוך כבוד אהבה ושמחה.

"זיקתם של יחידים זה לזה מַבְנה את החוויה החברתית.

אך ביחד שנוצר, אין היחיד חדֵל מלשאוף להשמיע את קולו.

רב-קוליות היחד עשויה להיות הרמונית או דיסהרמונית,

רב-שיחית או קקופונית,

שוחרת שלום או מחרחרת מלחמה.

ליחיד פנים הרבה וכן ליחד."

אנבל הרצוג היא פרופסור-חבר במחלקה לממשל ולרעיון מדיני בבית הספרלמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

מתוך אתר הקמארטה הישראלית

והיחד של החברה הישראלית כולה בא לידי ביטוי מרגש ומיוחד בדבריה של שרה רוזנפלד, אימו של מלאכי ז"ל, בעצרת בכיכר רבין במוצאי שבת האחרונה.

אני מביא את דבריה במלואם, דברים שיצאו מלב ואני מקווה שכמו שיצאו מליבה של שרה יכנסו אל לבבות כולנו:


"ערב טוב לכל הנוכחים כאן. כבוד נשיא המדינה, מר ביל קלינטון, משפחת רבין וכל אחד ואחת שהגיעו לכאן הערב. משפחה יקרה שלי –כי הרי בסופו של דבר כולנו משפחה אחת.

במשפחה כמו במשפחה יש אהבה, יש קרבה, יש דאגה ואכפתיות. אך יחד עם זה יש גם חילוקי דעות, ויכוחים ומריבות. בתור מטפלת זוגית ומשפחתית אני משתדלת לתת מקום ולא נבהלת מריבוי דעות וקונפליקטים. אולם תמיד שואפת להגיע בסוף התהליך למציאות של כבוד הדדי, הכלה ויכולת לאמפתיה בין כל חברי המשפחה, למרות השונות.

נשאלתי בימים האחרונים לא מעט – איך זה שבחרתי להגיע לכאן הערב?

האמת היא שהשאלה הפתיע אותי, היה לי כל כך ברור שההזדמנות לעמוד יחד בבמה אחת, בכיכר אחת עם כל אחי ואחיותיי, היא מתנה עבורי ודרך הולמת לכבד את זכרו של מלאכי שלי.

אני מחפשת כבר הרבה זמן דרך להתחבר ולחבר ומקווה שאכן יהיה המשך ותוקף לרעיון שהביא אותי לכיכר הזו הערב. כי בסופו של יום שלומי קשור בחוט לשלומכם...


כמו כל אחד מאתנו, גם לי יש כמה כובעים.

אני אישה, אני יהודייה, אני תושבת מדינת ישראל, אני אשת איש, ואני אימא. בעיקר אימא....וסבתא....אולם הכובע שבעטיו אני עומדת על במה זו הערב-הוא הכובע שאיני אוהבת את גווניו וצורתו אך נושאת אותו ביגון ובגאון בו זמנית.- הכובע של אימא של מלאכי.
רק לפני שנה וקצת עמדו כאן בכיכר אימהות אחרות. עם קהל דומה, מכל הקצוות ומכל הגוונים. יש ייחודיות בכוח של אימא ייחודיות הבאה לידי ביטוי ברחם. רחם לא נקרא כך סתם. "רחם" מלשון "רחמים", רחמים שמבטאים ציפייה למשהו גדול שעדיין לא נולד.
הערב כאן בכיכר, ובכלל בתקופה הסוערת שעוברת עלינו במדינה בחודשים האחרונים, אנו זקוקים לרחם. אנחנו צריכים להתחבר, ביחד ומתוך רחמים גדולים. לצפות, להתפלל, ולהתאמץ ולהשתדל שמשהו גדול יצא מהיחד הקולקטיבי הזה.
לא כי אי אפשר עוד, לא כי אין ברירה אלא כי ככה צומחים חיים גדולים.


ככה צמח מלאכי שלי. צמח נדיר ומיוחד במינו שגדל באדמת כוכב השחר. גדל בקבלה ונתינה הדדית ופרח להיות אדם משמעותי, נבון ורגיש עד אין קץ.
חייו של מלאכי נגדעו בדיוק כשהיה על סף תחילת חייו "כמבוגר אחראי". הוא התקבל לעבודה בחברה לייעוץ אסטרטגי ועמד לעבור ולהתגורר כאן בתל אביב.
בנקודת הזמן הזו בה עמד לחבר את הקו הבלתי נראה הזה - שבין כוכב השחר לתל אביב, מצאו אותו כדורי המרצחים. בעיני אין דבר נוראי מזה. העובדה שאדם , ילוד אישה כמוני, מחליט לגדוע חיים של אדם אחר.
אני זוכרת עד היום את התגובה של מלאכי, הילד הקטן שלי שהיה אז בן 6, כששמע על הרצח הנוראי של ראש הממשלה שלנו.
את הזעזוע, את הדמעות שבעיניים. ואני סבורה שאם ילד כה קטן בהתנחלות רחוקה הרגיש כזו טלטלה, אין ספק שבסופו של דבר באמת כולנו משפחה אחת. בעניין הזה ובעוד עניינים אין קיטוב ואין פילוג. כי באמת רב המשותף על השונה ובאמת אם רק נרצה- אין זו אגדה.


אני גדלתי בתנועת נוער של בני עקיבא. גם זה כובע נוסף שלי- צבעוני ויפה .
חונכתי בערכים שבעיני רלוונטיים עד היום. אהבת האדם ואהבת הארץ. ואני מקדימה תמיד את אהבת האדם לאהבת הארץ. ומתפללת שאף פעם לא תהיה סתירה ביניהם. ושהאחד לא יצליח לבטל את השני.

אני מאמינה שעם קצת שאר רוח, חזון והגשמה ניתן להגיע למהלך חדש של שיח ומטרות משותפות.

יש ברכה יפה שאומרים לחתן וכלה תחת החופה שהסיומת שלה היא :"אהבה ואחווה ושלום ורעות"....האהבה והאחווה מקדימים את השלום ולא בכדי....
אם נצליח להסתכל אחד על השני מתוך משקפיים שיש בהם גם אהבה וגם אחווה . יחד עם שאר המרכיבים והדעות שיש לכל אחד מאיתנו. הרי שנצליח אולי להביא לסוג של שלום. שיתחיל וינבוט ויצמח קודם כל בנינו לבין עצמנו , בינינו לבין אחינו ואחר כך ימשיך וייתן ענפיו גם למחוזות רחוקים יותר חוצי גבולות, מגזרים ועמים.
ברשותכם אסיים בתפילה של אדם גדול ממני, רבי אלימלך מליזינסק, שחי לפני כ-200 שנה.
"
אדרבא, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך,ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה. ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכול נחת רוח אליך, וזה עיקר כוונתנו."
ועל כל זאת מתחננים אנחנו לפניך אל מלא רחמים שתקבל את תפילתינו ברחמים וברצון. אמן כן יהי רצון."

שבת שלום

גדי ליאון

העורך