title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 252

פרשת וירא

פרשת וירא מפגישה אותנו עם עקידת יצחק, הניסיון העשירי והקשה מכולם שעבר אברהם אבינו.

בעקבות מדרש חכמים, מלמדנו הרבי מקוצק כי הניסיון הגדול יותר לא היה העלאת יצחק לעולה, אלא דווקא ההימנעות, לאור ציוויו של הקדוש ברוך הוא 'אל תשלח ידך אל הנער':

במדרש רבה: אמר ר' אחא התחיל אברהם תמיה... אתמול אמרת קח נא את בנך את יחידך, ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער, אתמהא?

אמר לו הקב"ה... כשאמרתי לך קח נא את בנך, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו..

נראה כי כוונת המדרש הוא להורות לנו בזה שמשיכת יד אברהם אבינו ע"ה שלא לשחטו היה אצלו עבודה גדולה ביתר שאת ועוז מעבודת השחיטה שהיה מוכן אליה תיכף ומיד בשמעו הדיבור מהשי"ת.

פעמים, שדווקא תנועת ההימנעות, עצירת ההתלהבות, היא העבודה הגדולה יותר. אנחנו מצפים ועושים ככל יכולתנו כדי להיות בעמדה של פעילות, של יצירה, של אנרגיות ועוצמות בעבודת ה' שלנו, ויש מצבים שדווקא הנמכת ה'אש' הזו, היא המבוקש הגבוה ואולי הניסיון הקשה יותר שמעיד על היותנו 'יראי ה'.

מכיוון דומה (אם כי לא זהה), ניתן לראות את דבריו של האדמו"ר רבי יעקב מהוסיאטין, נצר לשושלת חסידות רוז'ין, שיום פטירתו חל השבוע. ה'אהלי יעקב' חי בתל אביב בשני העשורים האחרונים לחייו, ובאופן מיוחד היה בעל עמדה ציונית, לרבות עריכת 'טיש' בליל יום העצמאות...

מכל מקום, בהתייחסותו לעבודת ה' ולתפילת היהודי הוא כותב:

"בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל'. כל הגדול מחברו יותר צנוע מחברו, ועבודתו יותר פנימית היא, כי הוא מגביה קולו בתפלתו או נאנח או מניע ידו רק אז כשהוא מוכרח מצד חוזק ההתרגשות או התלהבות.

ולכן הישרים זוהי המדרגה הראשונה בפיהם מהללים כלומר מגביהים קול, צדיקים, מדרגה יותר גבוהה, בשפתותיהם תתברך כפי הכתוב בחנה שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ובלשון חסידים - מדרגה יותר גבוהה - תתקדש, כי הלשון יותר פנימי מהשפתיים

ובקרב קדושים תתהלל... כי הקדושים מצניעים לכת עם ה' כי הם נשמרים מכל דבר מיותר שאינו מתאים לפנימיותם.

ניתוח זה של מדרגות המתפללים (לפי נוסח ספרד, השגור בפי החסידים...) מעמיד בראש הפירמידה את הקדושים, שסגולתם היא הצנעת הלכת עם ה', וההישמרות מכל דבר שאינו מתאים לפנימיותם.

לצד הקריאה החשובה לעבודת ה' שיש עמה עשיה ופעילות, התלהבות וקהילתיות, תנועות ועוצמות –

עלינו לעמול על היענות לצו של 'אל תשלח ידך', לדייק את 'עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה', לשמור על הצניעות ועל הזהירות מפני דברים שאינם כנים, או שאינם אותנטיים ומתאימים לפנימיותנו.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי