title
title
title
title
title
title
משב רוח גליון 252

תמיר גרינברג - שיר קטן, תקוה גדולה

1959-נתניה. משורר מחזאי ואדריכל...

כל השאר אינו לעניננו. בספרו "על הנפש הצמאה" מצאתי שירים רבים אשר שבו את ליבי. הדמות העולה מבין השורות שונה ומיוחדת במינה. אם ילך לבכם שבי אחר שורות השיר האחד- חפשו את יצירותיו. כדאי.

"כְּשֶכָּבַד עָלַי אֶבְלִי מְאֹד, חָטַאתִי לְדַמּוֹת

אֶת מַהוּתִי לְשַק בָּשָר חֲסַר תַּכְלִית

אַךְ אָז, כִּמְעַט מִבְּלִי משִים,

אֶל מוּל עֵינַי הַנִּדְהָמוֹת

נִדְחַק לוֹ צִיץ יָרֹק אֶל תוֹךְ נַפְשִי

פָּשוּט, צָלוּל וּמִתְעַקֵּש לִנְבֹּט"

(תמיר גרינברג, 'ציץ', על הנפש הצמאה, עם עובד: תל-אביב 2000, עמ' 29)

הרבה יאוש. אך מתוכו

בוקעת התקוה.

כמה אופטימי!!