title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 250

פרשת נח

לאחר הציווי על בניית התיבה, מנחה הקדוש ברוך הוא את נח להיכנס אליה, ובלשון התורה- "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה".

במובן הפשוט, מדובר בהנחיה שקשורה למבול המתקרב, כמו שמופיע כמה פסוקים אחר כך –"כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

יחד עם זאת, הבעל שם טוב ראה את ההנחיה 'לבוא אל התיבה' כהנחיה תמידית, הנוגעת לכל יהודי בעומדו להתפלל. ה'תיבה' היא המילה שהאדם מדבר, והציווי משמעו:

בא אתה וכל ביתך אל התיבה

היינו בכל גופך וכוחותיך תבוא אל התיבה

כשם שנח נכנס אל תיבתו עם כל ביתו, כך גם האדם העומד בתפילה נדרש להיכנס אליה בכל כוחו, עם כל גופו ורצונותיו, ולא להשאיר חלקים בחוץ.

דומה שדברים אלו אין כוחם יפה רק לתפילה או ללימוד תורה. נראה שטוב נעשה אם נדע 'לבוא אל התיבה', ולעשות זאת עם כל גופנו וכוחותינו. גם בדיבור שבין אדם לחברו, בשיחות המשפחתיות, ואפילו בזמנים שהאדם נמצא עם עצמו, נשתדל להיכנס אל התיבה, לשהות בתוכה, להתרכז, לא לעשות משהו במקביל, לא להשאיר חלק מעצמנו מחוץ לתיבה, וזאת – כדי לקבל את מתנת החיים שהתיבה מזמנת לנו.


שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי