title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות גליון 250

אני ממשיך לשיר/נחצ'ה

כמו רוח בהרים כמו שיר בלי מנגינה
כמו רחש בברושים כמו אש שלא כבתה
כמו הלך שחלף מבלי לומר מלה

אני ממשיך לשיר אני ממשיך לראות
אני ממשיך לחלום את כל מה שהיה


כמו ים שלא נרדם כמו איילה תועה
כמו קול שלא נדם כמו ארץ לא זרועה
כמו אשל במדבר כמו אדמה צחיחה
אני ממשיך לשיר אני ממשיך לראות
אני ממשיך לחלום את כל מה שהיה


כמו קיץ שנמוג על פני חלום של אור
כמו שיר שלא נעור כמו סתיו שלא עבר
כמו מחרוזות תפילה של שיר שלא נגמר
אני ממשיך לשיר אני ממשיך לראות
אני ממשיך לחלום את כל מה שהיה


כמו נשר במדבר כמו רחש באויר
כמו שיר בלי מנגינה כמו מנגינה בלי שיר
של אור שלא נבט אני ממשיך לשיר
אני ממשיך לשיר אני ממשיך לראות
אני ממשיך לחלום את כל מה שהיה


לצפייה בביצוע השיר "אני ממשיך לשיר" - "אדמה משוגעת" - מילים ולחן נחום נחצ'ה היימן לחצו כאן


לקריאה מההבלוג של אורי הייטנר לחצו כאן[מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציס[6/2014 -"פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 23.6.14

חתן פרס ישראל נחום (נחצ'ה) היימן הוא אחת מדמויות המפתח בזמר העברי. מוסיקאי מחונן, שהלחין למעלה מאלף שירים, שרבים מהם היו לליבת הקלסיקה הישראלית.

כמו העץ הנדיב, העניק היימן את יצירותיו בנדיבות רבה, כמעט לכל הזמרות והזמרים, הלהקות וחבורות הזמר בארץ. אני זוכר את ההופעה שלו, לפני 30 שנה בדיוק, לאחר שובו משהות ממושכת באירופה, עם להקת "חופים", שכללה את האמנים המתחילים מאיר בנאי, משה דץ, חני לבנה וליזה לנג. נחצ'ה ניגן על פסנתר ואקורדיון, הנחה, סיפר סיפורים, דיבר על השירים, אך לא הצטרף לשירה. היה לי ברור שהוא אמנם מלחין נפלא, אך כנראה שלשיר הוא אינו יודע, והוא ניחן במודעות עצמית וצניעות נדירים להכיר בכך.

והנה, לפני שנים אחדות, כשכבר היה כמעט בן 70, נחצ'ה היימן החל להקליט ולשיר משיריו, והתברר שהמוסיקה הישראלית החמיצה טרובאדור מעולה, בעל קול נעים ויכולת נהדרת להגיש שיר. הסינגל הראשון שלו בביצועו, היה "ימינה, שמאלה והלאה", למילותיה של לאה נאור, שבוצע לראשונה בפי חוה אלברשטיין, אחת הזמרות האהובות עליו, לה הרבה לכתוב, ושאף הוציאה אלבום מקסים משיריו – "אני הולכת אליי". היימן הקליט אותו בביצוע סולו, ובדואט עם בתו סי.

נחצ'ה היימן כתב מוסיקה למילות שיריהם של משוררים ופזמונאים רבים, ובראשם רעו הטוב נתן יונתן. הוא נהג לספר, שיש רק שיר אחד שהוא כתב גם את מילותיו. השיר הוא "פוגה קטנה"; נעימה שמילותיה הן "דבדבדבדבה בדבדבדבה דבדבדבדבה דבדבדה".

והנה, לפני כעשור, כתב היימן את "אני ממשיך לשיר", השיר היחיד שהוא כתב את מילותיו. כאדם שכל ימיו שירה ומוסיקה, מאז עבד כנער בקיבוץ בבית אלפא כרועה צאן יחד עם מורו ורבו, המשורר והמלחין מתתיהו שלם, השיר מדבר על כך שגם בגילו המתקדם, הוא ממשיך לשיר, "כמו אש שלא כבתה". הפזמון של השיר אומר: "אני ממשיך לשיר, אני ממשיך לראות, אני ממשיך לחלום את כל מה שהיה". בשיר 4 בתים, ובכל בית שש שורות, וכל שורה היא מטאפורה לתיאורו כמי שממשיך לשיר. השיר מבטא את האני מאמין שלו, כאדם שנולד לשיר והוא ישיר כל עוד יחיה, כי השירה אינה עיסוק או תחביב, אלא היא מהות חייו. אקרא, לדוגמה, את הבית השני: "כמו ים שלא נרדם, כמו איילה תועה, כמו קול שלא נדם, כמו ארץ לא זרועה, כמו אשל במדבר,כמו אדמה צחיחה".

כל חייו של היימן סובבים סביב טקסטים אותם הוא הלחין, אך בשיר היחיד שהוא כתב גם את מילותיו, הוא מתגלה כאדם בעל כישרון לירי, שמשום מה לא בא לידי ביטוי קודם לכן ולא לאחר מכן.

השיר הזה נכתב בפרץ מפתיע של יצירה, אותו תיאר נחצ'ה בראיונות רבים בשנים האחרונות. הוא נהג ברכבו, ולפתע הרגיש את פרץ היצירה שנבע ממנו. הוא עצר את הרכב באמצע הכביש, הוציא דף נייר והחל לכתוב את השיר, תוך התעלמות מהמכוניות הצופרות. שוטר ניגש אליו, והוא אמר לו, "מצטער, אני כותב שיר". השוטר עצר את התנועה, עד שהוא כילה את מלאכתו, והיה הראשון לקרוא את השיר. נחצ'ה הגיש לו את הרישיונות כדי לקבל את הרפורט המגיע לו, והשוטר סירב לקחתן, ואמר: "בתפקיד שלי פגשתי הרבה משוגעים. משוגע כזה עוד לא פגשתי".

נחצ'ה היימן כתב פס קול לסרטים רבים, ובהם הסרט "אדמה משוגעת" של דרור שאול, בשנת 2005. סרט איכותי מאוד שזכה לביקורות אוהדות וגם כבש את הקהל וייצג את ישראל בתחרות האוסקר. הסרט תיאר באופן ביקורתי מאוד את חיי הקיבוץ, ואת הפער הבלתי נסבל בין האידיאלים הנשגבים לבין החיים האמתיים. "אני ממשיך לשיר" בקולו של היימן, היה שיר הנושא של הסרט.

אי אפשר לדבר על נחום היימן מבלי להזכיר את תרומתו האדירה לשימור הזמר העברי המוקדם, במסגרת העמותה לשימור הזמר העברי, אותה הקים ובראשה עמד עד לאחרונה. ואף שהוא חי למעלה מעשור בניכר, היימן הוא ציוני עד שורשי שערותיו, מאהב גדול של ארץ ישראל ונופיה, תרבותה ושיריה. הוא לחם במלחמות ישראל, ונפצע שלוש פעמים, במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.בחודש שעבר הגיע נחום היימן לגבורות, ולכבוד יום הולדתו ה-80 הקדשנו לו את הפינה."