title
title
title
title
title
title
משתפים גליון 250

טיול לסוריה וללבנון - 1945

וכשיבוא יבוא שלום
וכשיבוא יבוא שלום
אז ברכבת ניסע לדמשק
כשיבוא יבוא שלום

מתוך שירו של חיים חפר

עד שיבוא - נוכל לפחות להתרפק על טיול באוטובוס שארגנה חברת "פלרוט" בקיץ 1945 בהדרכתו שלדוד בֶּנְבֶנִשְׂתִּי.


להמשך ותיאור אודות אותו טיול לחצו כאן


ולסיפור שהתרחש השבוע

רבע לחצות, סביבי ששה ערבים, 2 מג״בניקים, כלי נשק שלופים וניידת בדרך.

נשמע כמו הסיוט הכי גדול של ימינו, נכון?

כל הדרך צפונה, כמה שעות לפני, פחדתי.
פחדתי לעצור לתדלק בכביש 6 שלא ידקרו אותי, שמתי גז בואדי ערה, לא הפסקתי להביט לצדדים.

רבע לחצות. אני בדרך חזרה הביתה, כשפתאום שועל עומד באמצע הכביש, אני לא מספיקה לבלום אי להסיט את ההגה ו... בום. אני שומעת את המכה וממשיכה לנסוע בבהלה.
מגיעה לתחילת כביש 60, יש שם עבודות בכביש ופקח תנועה עוצר אותי.
הוא ערבי. רואים.
הוא מסמן לי לבוא אחריו וצועק אליי. אני מנסה לנסוע הלאה, אבל הוא רץ לעברי. אני רועדת ופותחת קצת את החלון והוא אומר: ״גברת, את יודעת שיש לך שועל בגריל?״.
אני בלחץ. מסרבת אפילו לרדת לראות.
הוא קורא בקשר לפקח השני. הם מבקשים שאעצור בצד.
מדברים ביניהם ערבית.
ניגשים לשועל: ״הוא חי!״ הם צועקים לי.
״תדוממי מנוע, שלא יהיה לו חם״ מתעקש הראשון.
מתקשרים למשטרה, אולי הם ישלחו כלבן. כי השועל לא יוצא לבד. תקוע. מפחד.

פתאום מתקרבים יתר הפועלים, עוד 4. ערבים. מסתכלים נדהמים זה בזה.
הם מאותתים לניידת של מג״ב שעוברת במקום, גם הם מצטרפים.
מיכל ממשטרת עפולה על הקו, משכנעת אותי לא להמשיך בנסיעה כי זה מסוכן לי ושהיא כבר שולחת ניידת.

8
אנשים. עושים הכל כדי לחלץ בשלום שועל ולא להראות לנהגת שמעדיפה להסתגר באוטו, שזה אחד הדברים הכי מעולים שהם עוד שניה מעלים בקבוצות וואטצאפ שלהם.

הם עומדים יחד.
מצלמים יחד.
צוחקים יחד.
מצילים יחד.



תודה שעזרתם לי לחזור בשלום הביתה לילדים. תודה שהיה לכם אכפת.
תודה שהייתם כאלו מקסימים ונחמדים ורחומים ועדינים.
תודה שהפרעתם לי לפחד מכל הערבים.
תודה שהרסתם לי את ההכללה, ההפרדה והגזענות, שהתחילו לקנן בי בשבוע האחרון.

אנשים טובים באמצע הדרך.
פשוט.
אנשים טובים מאוד.

לצפייה בסוף הסיפור לחצו כאן


רויטל ויטלזון יעקובס