title
title
title
title
title
title
משתפים גליון 248




מאחלת
הדס שטורמן

ושלח לנו משה פורת מקיבוץ שלוחות את השיר הבא-

בְּרָכוֹת לְשָׁנָה חֲדָשָׁה/ דוד אשל

שׁוּב חָלְפָה שָׁנָה קָשָׁה

וְעַתָּה רֵישָׁא שֶׁל חֲדָשָׁה

נָעֲלֶה כָּאן עַל הַכְּתָב

בְּרָכוֹת מ אָלֶף וְעַד תָּו,

אִם יֻגְשְׁמוּ רַק בְּחֶלְקָם

וְלֹא יֻשְּׁבוּ כֻּלָּם רֵיקָם,

תּוֹדָה אֹמַר לֹאֵ-ל רוֹעִי

הַלְוַואי וְלוּ יְהִי.

שָׁנָה שֶׁל הֲנָ(אָ)ה

תְּהֵא שְׁנָתֵנוּ הַבָּ(אָ)ה,

לֹא תְּהֵא בָּהּ כָּל אֵי(בָ)ה

תְּהֵא צְרוּפָה בְּאַהֲ(בָ)ה.

שָׁנָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּאֲ(גָ)ה

וְכָל כֻּלָּהּ רַק חֲגִי(גָ)ה

בָּהּ נַרְבֶּה לוֹמַר תּוֹ(דָ)ה

וּמִן הָרַע נָחוּשׁ סְלִי(דָ)ה.

שָׁנָה שֶׁל אוֹר וּנְגוֹ(הָ)ה

לְלֹא חֲלוֹם שֶׁל בַּלָּ(הָ)ה,

מִצְוָוה תִּרְדֹּף מִצְוָ(ו)ה

תִּשְׁלֹט בָּהּ הַתִּקְוָ(ו)ה.

תִּמְעַט בָּאָרֶץ הָרֻגְ(זָ)ה

אֲבָל תִּגְבַּר הָאֲחִי(זָ)ה,

תֻּפְחַת מְאֹד הַהַנְצָ(חָ)ה

תִּגְדַּל מְאֹד הַהַצְלָ(חָ)ה.

תְּהֵא זֹאת שְׁנַת קְלִי(טָ)ה

שִׁפּוּר אֱמֶת גַּם בַּשְּׁפִי(טָ)ה,

שָׁנָה שֶׁאֵין בָּהּ הַפְלָ(יָ)ה

וְלֹא תָּצוּץ עוֹד פַּרְשִׁ(יָּ)ה .

שָׁנָה שֶׁבָּהּ נַפְגִּין תְּמִי(כָ)ה

שִׂמְחָה תִּשְׁרֶה וְלֹא "אֵי(כָ)ה",

לֹא נִמְצָא בָּהּ כָּל עַוְ(לָ)ה

וְלֹא נִשְׁמַע יוֹתֵר קְלָ(לָ)ה.

שֶׁתְּהֵא שָׁנָה גְּשׁוּ(מָ)ה

וּשְׁלוֹם בַּיִת בָּאוּ(מָ)ה

בִּטָּחוֹן לְעֵת זִקְ(נָ)ה

וְלֹא עָלֵינוּ הַקְּרִי(נָ)ה.

עַל כָּל אוֹיְבֵינוּ הַתְּבוּ(סָ)ה

וְעַל רֹאשֵׁנוּ פַּרְנָ(סָ)ה,

צִמְצוּם לָאֶפֶס בַּפְּשִׁי(עָ)ה

וּלְנִבְחָרֵינוּ קְצָת צִנְ(עָ)ה.

שָׁנָה שֶׁבָּהּ תָּחוּל תְּנוּ(פָ)ה

לְכָל חֹלִי תֻּמְצָא תְּרוּ(פָ)ה

שָׁנָה שֶׁבָּהּ מִשְׁקַל נוֹ(צָ)ה

יִהְיֶה עֶרְכּוֹ שֶׁל הַמּוֹ(צָ)א.

שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּ(קָ)ה

שֶׁבָּהּ נַרְבֶּה לָתֵת צְדָ(קָ)ה,

שָׁנָה שֶׁבָּהּ נִסּוֹג מֵ(רַ)ע

וּבָהּ נַרְבֶּה בְּקוֹל זִמְ(רָ)ה.


שֶׁלֹּא נָחוּשׁ בָּהּ כָּל חֻלְ(שָׁ)ה

וְלֹא נַחֲוֶה עוֹד נְטִי(שָׁ)ה

שֶׁבָּהּ גַּם אַתְּ וְגַם אַ(תָּ)ה

חָשִׁים שֶׁרַק עוֹלִים כִּ(תָּ)ה.

לִבְרָכוֹת מֵאָלֶף וְעַד תָּו

כָּל קוֹרֵא הִנּוֹ מוּטָב.


ועוד מחשבות על הימים הנוראים-

מתוך האפלה: כיצד מסייעת האמונה בגן עדן בהתמודדות עם השכול

מגזין חדשות 10- 21/09/2015

ברגע הנורא מכל, יש שנוטשים מכה וכה את האמונה הדתית. ישנם גם כאלה שאמונתם אומנם עומדת למבחן, אך בסיכומו של דבר עשויה להוות מקור לעוצמה, שלא לומר נחמה. מה, אם כן, אומרים לעצמם חיילים שנשלחים למשימות מסכנות חיים בשדה הקרב, ומה נאמר אנו על השילוב של צום ושיח על מלחמת יום הכיפורים? • "אם יש גן עדן", כתבה רביעית ואחרונה בסדרה של אבישי בן חיים

"אני עומדת שם למעלה, רואה פה את אביחי בני עומד פה, וברגע שמתחילה התפילה, יש דממה בבית הכנסת. כולם יודעים שהשיר הזה מיועד למרים פרץ".

אם אכן יש גן עדן, או יש מקום שבו גן עדן והאמונה ממלאים בו תפקיד כל כך חשוב, ובה בעת כה מנחם, הרי שזהו עולם השכול. יודעת זאת על בשרה מרים פרץ, שכה חלמה לעלות לישראל, ומצאה את עצמה מאבדת שניים מבניה בעת שירותם הצבאי: "לפעמים אני מרגישה שאלוהים ויתר עליי אבל אני לא מוותרת עליו".

בבית הקברות גם אלו שאינם מגדירים עצמם בהכרח כדתיים מאחלים ליקיריהם שינוחו בגן עדן. גם אלה ששכלו את היקרים להם בנסיבות קשות, כמו מלחמה, מאמינים שלא בכדי דנים בצום יום כיפור לצד מלחמת יום הכיפור. הצום, יאמרו הפרשנים, נובע מהמלחמה עצמה.

לצפייה בשידור לחץ כאן