title
title
title
title
title
title
מהעת הזו גליון 248

מתוך "תפילת גשם"

זְכֹר

אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כְּמַיִם

בֵּרַכְתּוֹ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם

גְּנַנְתּוֹ וְהִצַּלְתּוֹ מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם

דְּרַשְׁתּוֹ בְּזָרְעוֹ עַל כָּל מַיִם

בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם

לעיון בפיוט ולהקשבה ללחנו של יהודה קדרי לחצו כאן


אנו לאחר יום הכיפורים וראש-השנה, ימי הדין והסליחות

ומתכוננים במרץ לקראת חג הסוכות.

החג בו אנו מתחברים אל הטבע, אל המים

אל היש כולו.

מייחלים ומאחלים שיפרוש עלינו סוכת שלום.


וכותב דורון אלמוג על אחיו ערן שנפל במלחמה:

הדיסקית

ביום כיפור אני ממשש את הדיסקית שלך.
הדיסקית שתלתה 42 שנים במטבח של אמא,
ועכשיו תלויה מתחת לתמונתך,
בחדר העבודה שלי.
כתמי עפר שחורים
מכסים את לוחית האלומיניום,
ששמך חקוק עליה.
הדיסקית הזאת הייתה קרובה ללבך הרוטט,
כשפגז טנק סורי
פילח את מרכבת הפלדה שלך.
הדיסקית הזאת בוססה אתך
בעפר רמת הגולן,
ליד הטנק הבוער
כשאתה מדמם לבד,
מתחנן לעזרה,
עד טיפת נשימתך האחרונה.
ואני ממשש את הדיסקית
ומבקש סליחה.
סליחה אחי
שלא הייתי אתך.
סליחה שלא חילצתי אותך.
סלעי הבזלת מעטרים
את מקום נפילתך,
כמו משקולות הזיכרון
המושכים אותי לחפש אותך,
לעוד חיבוק,
לגרם של מחילה.
עוד מעט השופר יתקע,
שנה חדשה תחל פסיעותיה,
וקול זעקותיך,
כמו בכיו של תינוק,
ימשיך להדהד באוזני,
וכל מעשיי יהיו עטופים
בטלית יום הכיפורים,
כמו הדיסקית המוכתמת בדמך.

דורון אלמוג - אברוצקי
אח של סגן ערן אברוצקי

יום כיפור, י' תשרי תשע"ו, 23 ספט' 2015


וברוח של החיבור בין מגדרים ומגזרים כתב אתמול הרב אביה רוזן,

את הדברים המרגשים הבאים:

"משהו אמיתי קרה שם היום.

עוצמות של "יחד", של תפילה ושל רוח, התרוממו בשירה מיוחדת במינה בבית מדרשנו הקט שבנטור.
70
בוגרים ובוגרות, חיילים וחיילות, דתיים וחילוניים, אנשים ונשים שרוח בקרבם התקבצו ובאו.
היום מתחיל בשתיקה של כולם יחד על המצוק לפני אור ראשון...
נוצרה תפילה ייחודית שיש בה מקום גם לנוסח האורתודוכסי המלא, וגם לתפילה הישראלית שחוברה ונשזרה בין ובתוך התפילות...
עמדנו צפופים אבל רווחים, ואיש לא אמר "צר לי המקום".
כחוט השני ה"ניגון לבניה" ששרנו שוב ושוב חיבר את כל חלקי היום, את העולם שבחוץ עם הקולות שבפנים, את הנשמה הציבורית עם הנשמה הפרטית של כל אחד ואחת...
שתיקות משותפות...ושוב תפילות ושירה...והנה הלב המלא על גדותיו פורץ...רגליים מתרוממות, והנה יש לנו ריקוד של תפילה.
כהן גדול לא היה לנו, אבל יכולתי לשמוע את הקב"ה שלוחש "מי גילה רז זה לבני ובנותי?"...
עמל של חודש והרבה מחשבה באו למימוש.
יכולנו לגעת באמירה של קוצק "אנחנו לא רוצים להגיע לשמים, אלא אנחנו נרים את השמים"...
לראשונה נחגג יום הכיפורים במדרשת השילוב נטור!

למדנו שבית המקדש אינו הבית אלא מה שיש בו. למדנו גם שהבית נחרב בגלל "שנאת חינם". אז הנה - בנינו לנו בית מקדש של "אהבת חינם".
בקול שעלה מבית המדרש נארגו באהבה גדולה כולם יחד בלא הבדל מגדר ומגזר...
עמדתי והתבוננתי בתלמידי ותלמידותי וידעתי שמשהו שגדול מאיתנו קם ונהיה.
התפללתי שנהיה ראויים לכל הטוב הזה.
התפללתי שהרוח הזו שחיה וקיימת בכל כך הרבה מקומות תגביר את האור וננצח איתו את כל החושך...
שתהיה שנה טובה לכולם.

להקשבה לביצוע להקת עלמא לניגון לבניה לחצו כאן

אביה רוזן

ראש מדרשת השילוב

נטור

ולנו לא נותר אלא לאחל חג סוכות שמח


גדי ליאון

העורך

גיל-עוז

שלפים

גלריית תמונות