title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 247

פרשת וילך

פרשת 'וילך' מטרימה את שירת 'האזינו', אותה נקרא בע"ה בשבת הבאה.

בפסוקי הפרשה יש התייחסות מפורשת לשירה הזו, הן לציוויו של הקב"ה 'וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל', והן בפסוק החותם את הפרשה, לביצוע המצווה על ידי משה רבנו: 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם'.

הסבר פשוט זה, שהַשִּׁירָה הַזֹּאת כוונתה לשירת האזינו, מופיע בפירושיהם של מפרשים שונים, ביניהם רש"י, הרמב"ן ועוד.

אך הגמרא לומדת מפסוק זה את המצווה המוטלת על כל אחד ואחד לכתוב ספר תורה לעצמו.

לימוד מעניין זה (המופיע גם בדברי הרמב"ם וראשונים נוספים), מזהה את התורה כולה עם השירה.

מה לתורה ולשירה?

ר' יעקב מקלנבורג, בעל ה'כתב והקבלה' (חי במחצית הראשונה של המאה ה19) מוצא בהשוואה זו מאפיינים הנוגעים לדיוק ואסתטיקה הקשורים לשירה ולתורה:

כי השיר הנגוני לכשיהיה מקובל ונעים למקבליו צריך שיהיה בו העתקה ישרה ממעלה לחברתה הסמוכה לה בערך הנגוני, בלי שידלג המנגן ממעלה למעלה זרה שאיננה מרוצפת עם הראשונה, וגם שלא יהיה פגם וחריץ ושליבת היבבות האחרות זו עם זו הן בערך העליה והן בירידה;

וכן דבור השירי הוא המשכת הקולות בנעימה וביופי וביושר בלי פגימה, ושיריה משולבות זו בזו ונערכות בשיעור וקצב מצומצם במסלה העולה בית השמע...

הנה לפי זה היסוד האמיתי, נכון לכנות את התורה בשם שירה...

התורה היא כשירה. דורשת היא דיוק ושמירה על סולמות וטונים, על מעברים מאוזנים ולא צורמים, על ירידה ועליה בצורה הדרגתית, ועל קצב ונעימות, ובעיקר יושר.

דומני כי המשמעות של שירה כטקסט כתוב (פרוזה), ולא רק כ'שיר ניגוני' (כמו שמכנה אותו ה'כתב והקבלה'), יכולה לזמן לנו עוד היבט הנוגע לזיקה של התורה כולה והשירה.

שירה היא כתיבה רוויה. מילים המקפלות בתוכן מעבר לתוכן הפשוט אותו הן אומרות. כל מי שהתנסה בקריאת שירה יודע עד כמה אפשר לחזור אליה שוב ושוב, ולמצוא משמעויות חדשות ונפלאות, בין השורות, בחריזה והמשקל, בדימויים וברמיזות. כבר כתב אחד המשוררים על השירה כי 'לומר זאת אחרת קשה, אם לא בלתי אפשרי'.

איזה עושר שמור למי שרואה כך את התורה. לא כספר חוקים, לא כספר היסטוריה, לא כספר מדע.

התורה כספר שירה, ככתיבה המכילה עודפות עשירה במכלול מילותיה, ברווחים ביניהן, בטעמן, בניגונן, ביופיין ובהקשרן.

שבת שלום וגמר חתימה טובה, הרב אוֹרי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי