title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים גליון 247

הֵידָד הֵידָד גִּנָּה קְטַנָּה

לזכרו של אבא = פרץ צבי הכהן גרוס

לאבי ז"ל היה קול ערב. הוא עבר לעתים לפני התיבה, ובעיקר, אהב לשיר זמירות; בביתנו שרו זמירות שבת למן העמוד הראשון בזמירון, ועד לעמוד האחרון...

אבא, לפני לכתנו לישון, לאחר שסיים לספר מן המקרא ומן התלמוד, נהג לשיר לנו משירי ארץ ישראל. שירים שיש בהם ניחוח של פעם, געגועים אל אדמת המולדת.

אלו שירים, שאת המילים שלהם, כפי ששר אבא, לא שמעתי בשום מקום אחר, כמו למשל, את השיר המפורסם: "הָיְתָה צְעִירָה בַּכִּנֶּרֶת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל",

שר אבא כך:

עַלְמָה הָיְתָה לָנוּ בַּכִּנֶּרֶת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל",

כָּל הַיּוֹם הָיְתָה שָׁרָה שִׁיר חֶדְוָה וָגִיל...

עַלְמָה הָיְתָה – (במלעיל)

לאחר פטירתו של אבא, החלטתי לבדוק את הנוסחים, את הכותבים ואת המלחינים של חלק מהשירים. כתבתי לאליהו הכהן, ולמלחין מאיר נוי, ויחד הוסר הלוט משני שירים אַרְצישראליים ירוקים.

א. הֵידָד הֵידָד גִּנָּה קְטַנָּה

הֵידָד הֵידָד גִּנָּה קְטַנָּה

שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָך, רַעֲנַנָּה

הַצִּפֳּרִים דָּאוּ בָּאוּ

הֵן מְסַפְּרוֹת מַה שֶּׁרָאוּ

מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ בַּמֶּרְחַקִּים

עַל עֲנָפִים יְרַקְרַקִּים:

הֵידָד הֵידָד גִּנָּה קְטַנָּה

שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָך, רַעֲנַנָּה

אליהו הכהן כתב לי שאת השיר חיבר משורר השואה, יצחק כצנלסון הי"ד.

ב. אַבָּא נָסַע לְפּוֹלְטָבָה

אַבָּא נָסַע לְפּוֹלְטָבָה

אַבָּא נָסַע לְפּוֹלְטָבָה

אַבָּא חָזַר מִפּוֹלְטָבָה

וְהֵבִיא בַּד לַעֲנִיבָה

וְהֵבִיא בַּד לַעֲנִיבָה

כַּמּוּבָן, לַעֲנִיבָה

- מִי יִתְפֹּר הָעֲנִיבָה?

- רָחֵל הַתּוֹפֶרֶת אֵם חֲבִיבָה

רָחֵל הַתּוֹפֶרֶת אֵם חֲבִיבָה

היא תִּתְפֹּר הָעֲנִיבָה

כַּמּוּבָן, הָעֲנִיבָה

- לְאָן תִּסַּע עִם הָעֲנִיבָה?

- לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל אֵם חֲבִיבָה

לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל אֵם חֲבִיבָה

לְשָׁם אֶסַּע עִם הָעֲנִיבָה .

(כנראה, בתנועת הנוער שאבי היה חבר בה, חשבו שיש צורך לנסוע לארץ ישראל בעניבה...)

לימים, פגשתי במכון מור עובדת שעלתה מאוקראינה מהעיר פולטבה. זה היה זמן קצר לאחר שובי משליחות בחבר העמים, והשם פולטבה מיד העלה בפני את קולו הערב של אבא. שרתי לה בהתלהבות רבה את השיר. היא לא הִכִּירָה אותו, אך ידעה לספר שפולטבה הייתה מרכז יהודי חשוב.

בחיפושיי קראתי שפולטבה היא בירת מחוז באוקראינה המזרחית. לאחר חלוקת פולין הגיעו לשם יהודים רבים מפולין, והיא אחת הערים היפות באוקראינה.

פולטבה הייתה מרכז חשוב של התנועה הציונית. ממנה יצאו בילויים. נולדו בה בורוכוב והנשיא המנוח יצחק בן צבי, וב-1906 נערכה שם ועידת היסוד של מפלגת 'פועלי ציון' ברוסיה.

אליהו הכהן, לאחר פטירת אבא, שלח אליי את המילים של השיר כפי שתרגם אותם קדיש יהודה סילמן. אליהו לא הכיר את גרסת פולטבה.

שיר האדרת

אַבָּא הָלַךְ אֶל הַקֶּרֶת

אַבָּא חָזַר מִן הַקֶּרֶת

וְהֵבִיא בַּד לְאַדֶּרֶת

כַּמּוּבָן – לְאַדֶּרֶת

מִי יִתְפֹּר הָאַדֶּרֶת?

– שׁוֹשַנָּה הַתּוֹפֶרֶת

כַּמּוּבָן – הַתּוֹפֶרֶת

מִי יִתְכַּסֶּה בָּאַדֶּרֶת?

– הוֹי, הַבַּת הַבּוֹגֶרֶת

כַּמּוּבָן – הַבּוֹגֶרֶת

וּלְאָן תֵּלֵךְ הָאַדֶּרֶת?

– לַגָּלִיל וְלַּכִּנֶּרֶת

כַּמּוּבָן – לַכִּנֶּרֶת

וּמַה תַּעֲשֶׂה בָּאַדֶּרֶת?

– אֲגַדֵּל צְנוֹן וַחֲזֶרֶת

כַּמּוּבָן – חֲזֶרֶת.

וְאֶת מִי תִּמְצְאִי בָּאַדֶּרֶת?

– הוֹ­י חָלוּץ לְתִפְאֶרֶת

כַּמּוּבָן – לְתִפְאֶרֶת

וּמַה תִּכְתֹב בָּאַדֶּרֶת?

– כִּי הִיא מְּאֻשֶּרֶת

כַּמּוּבָן – מְּאֻשֶּרֶת!

אליהו הכהן הציע שאכתוב למלחין מאיר נוי, אולי הוא מַכִּיר את גירסת פולטבה. כתבתי, והרי תשובתו מתל אביב ב-15/12/88:

- השיר "אבא נסע לפולטבה" הוא נוסח עברי של שיר עממי ביידיש "די בייקע" הפותח במילים: "דער טאטע איז געפָארן קיין באלטע"...

- הנוסח הנ"ל אינו מוכר לי.

קיים נוסח נוסף, 'הָאַדֶּרֶת' של קדיש יהודה סילמן . (זה הנוסח ששלח אלי אליהו הכהן).

- לפי אותו הלחן מושר הזמר ביידיש "די גרינע קוזינע" שאת מלותיו חיבר יעקב לווזעראוויטש (יאנקלעלע ברוסקער) בארצות-הברית. מאיר נוי שלח אליי את התווים של השיר.

הכינוי "די גרינע קוזינע" - בת הדודה הירוקה, הוא כינוי שגם אנו משתמשים בו לציין מישהו חדש, עולה חדש, תלמיד חדש, טרי, ירוק. ידידי אלתר אופיר מאשדות - יעקב כתב לי שאכן השיר "די גרינע קוזינע" הושר בארה"ב במידה מסויימת של לעג, והכוונה הייתה תמיד לבא זה מקרוב לאמריקה, ואינו מבין את המציאות האמריקאית.

מצאתי את מילות השיר ביידיש ובגרמנית, והוא מספר על בת דודה ירוקה שהגיעה אל בני משפחתה בארה"ב. יפהפייה, מזמרת ומקפצת, שפתי דובדבנים, לחיַיִים - רימונים, שזיפים או תפוזים. מילות השיר גם הן לקוחות מן הפרדס ומן המטע, אלא שסופו פסימי. מחדוותה של בת הדוד היפהפייה, לא נותר מאומה. וכששואל אותה המשורר ברבות השנים: מה שלומך, עונה בת-הדוד: "שיישרף קולומבוס!" השיר נשמע כמובן עסיסי יותר ביידיש, וזכה גם לביצועים לא מעטים.

בנוסחים השונים שולט הגוון הירוק: די גרינע קוזינע ; הצנון והחזרת.


אני בטוחה כי רבים מכם הקוראים נושאים בזיכרונכם ניגונים ושירים מבית אבא ואמא.

אשמח אם תשלחו למערכת סיפור על ניגון או שיר שכזה ונפרסמו בהמשך.


נילי בן ארי