title
title
title
title
title
title
משב רוח גליון 246

אפשרות לפרידה (לא אישי!!)


הנה הגעתי לגיל 75. בעיני גיל מופלג. אמי זיכרונה לברכה, הלכה לעולמה בשלווה ובבריאות יחסית בגיל 70 וכך אני, כל שנה מחדש סבורה כי הנה קיבלתי בונוס עוד שנה ועוד שנה... וכשאני נוהגת בין שדות חמניות פורחות, או שדות חרושות תלמים, והרי העמק נשקפים אלי משמאל ומאחור אני מחשבת חשבון חיי ומגיעה לסיכומים כל שהם.

נכון, לא כל מה שתכננתי-עשיתי. יכלתי...יכלתי...אך כנראה שלא. ובכל זאת יש בידי משהו גם אם לא הכל! נהניתי בעבודתי רבת השנים, מאוד-מאוד, הבאתי ילדים לעולם, דבר מופלא מעשיר ומביא רגעים ושעות רבות של אושר. נכון, היו גם רגעי צער ומכאוב אך מהו טעמם של החיים ללא כל אלה? אהבתי ונאהבתי, רציתי קיבלתי וגם התאכזבתי, ניסית נכשלתי וגם הצלחתי ועתה תחושה של לאות ועייפות. ואם יקראוני, אלך. אלך בשמחה. ואתה, האיש אשר עימי, אל תצטער. יפים היו חיינו יפים ומלאים. רבים האנשים שלא זכו וזוכים לכל אלה. הנה מלאה סאה – אפשר ומותר להגיד שלום וללכת. האם לא כך? ואם נקבל מחר עוד יום והשמש תזרח לנו – נשמח, ואם לא, הרי גם לזאת ציפינו וידענו – יהיה אשר יהיה – נקבלהו בברכה.