title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים גליון 245

מסע אל עולם יהודי שהיה ואיננו עוד

משלחת של עמותת דורות ההמשך לווילנה ולוורשה

בסוף חודש יוני השנה יצאנו, משלחת של מחנכים ופעילי הנצחה חברי עמותת דורות ההמשך,לסמינר מעניין המתקיים בווילנה מספר פעמים בשנה בנושא : "פניני תרבות האידיש", ולאחריו לוורשה לסיור לימודי במוזיאון ובעיירות יהודיות בפולין . בראש המשלחת עמדה יו"ר העמותה בילי לניאדו והיא נוהלה ביד רמה ובהרבה רגישות וכושר אלתור על ידי טובה לשם,חברת הוועד המנהל של העמותה.

מטרת הסמינר בווילנה, שאותו יזם מרכז היידיש של הקונגרס היהודי העולמי סניף וילנה הייתה לעודד את לימוד שפת היידיש ותרבותה העשירה , כחלק חשוב במורשת הרוחנית של העם היהודי, כשהיעד המרכזי הוא לשמר את תרבות היידיש ולהנחילה לדורות ההמשך.

ואכן מאותו רגע שהמשלחת בת 27 חברים,השתכנה במלון קונטי בווילנה, שם נערך הסמינר, לא פסקה שפת האידיש להתגלגל על לשוננו ולהזכיר לנו את בית הורינו ואת שפת האידיש בה דיברו כדי שבעצם "לא נבין". וכך, במשך ארבעת ימי הסמינר,עברנו מצחוק כמעט בלתי נשלט לעצב – מצב אופייני כל כך ליהודים, לא?

המרצה הבולט ביותר של הסמינר היה ידידינו מרדכי יושקובסקי ששימש כמנהל האקדמי של הסמינר והפליא בהרצאותיו המתובלות בפתגמים ובמשפטים באידיש עסיסית מבית מדרשם של אבות אבותינו . בארבעת ימי הסמינר הוא דיבר על הנושאים הללו: מה יש ליידיש לומר לנו במאה ה-21 דמותה של האשה בספרות היידיש ובפולקלור, המהגרים ביידיש וגולת הכותרת –ההומור בשפת היידיש.

לצד יושקובסקי היו גם מרצים נוספים, יחודיים במינם , כגון פרופ' דוביד כ"ץ, שהזכיר לנו במראהו את רספוטין הגדול, אבל רק במראה ולא באופי...פרופ' כ"ץ , שבין פעילויותיו הרבות ברחבי העולם בתחום האידיש ייסד את המכון ליידיש באוניברסיטה של וילנה ב- 2001, הרצה בפנינו על מקורות שפת היידיש והדיאלקטים השונים, והפעם...בעברית אשכנזית (הברות במלעיל) .

פרופ' כ"ץ עושה הכל כדי לשמר שפה ותרבות של מאות בשנים שהייתה נהוגה במזרח אירופה , שכן העברית-האשכנזית הייתה שפתם של גדולי המשוררים, כמו ביאליק וטשרניחובסקי ששיריהם נכתבו בהברה זו. לדבריו של פרופ' כ" ץ, שימוש בשפת העברית -האשכנזית מחזקת את הקשר עם תרבות ושפת האידיש.


פרופ' דוביץ כ"ץ וכמה מחברי המשלחת (בצד שמאל – בילי לניאדו)




פרופ' דוביץ כ"ץ וכמה מחברי המשלחת

את החלק הנוגע לספרות היידיש לקחה לידיה ד"ר זיוה פלדמן, חוקרת ספרות ואומנות עברית, מומחית לספרות ילדים, שעבדה שנים רבות במוסדות שונים ולימדה ספרות ילדים. ד"ר פלדמן, המסיימת בימים אלה את מחקרה "ספרות השואה גם לילדים ", הרצתה בפנינו על היצירות הספרותיות של שלום עליכם, י"ל פרץ ומנדלה מוכר ספרים .

מדי יום קיימנו סיורים בווילנה העיר היפה המלאה בכנסיות שגם בית כנסת יש בה , בגטו וילנה שם סופר לנו סיפורו המיוחד של הגטו והתמודדותו מול הגזירות שהוטלו עליו על ידי הגרמנים והאכזריות של השכנים הליטאים שותפיהם.

את היום האחרון של הסמינר בווילנה הקדישה המשלחת לביקור בגיא ההריגה ביער פונאר בפאתי וילנה. בגיא הריגה זה נרצחו באמצעות ירי אל תוך בורות כ 70,000- מיהודי וילנה– גברים , נשים וילדים...

החברים צעדו בין העצים הירוקים העבותים כאשר הם מדמיינים את שורות הקורבנות שהגיעו לכאן ברכבות, במשאיות וברגל, והוכרחו להתפשט ולהיכנס לבורות...ונורו על ידי הרוצחים הגרמנים הנאצים והרוצחים הליטאים משתפי הפעולה שלהם, שאף לא היססו להתעלל בקורבנותיהם.

סיימנו את הסיור המטלטל הזה בטקס זיכרון ליד אחד מהבורות הענקיים, שם קראה המשלחת שירים וסיפורים, שרה משירי גטו וילנה ואמרה ״יזכור״ . בסיום הטקס אמרה יו"ר העמותה, בילי לניאדו שעמדה בראש המשלחת:

"אנו כאן כדי לזכור ובעיקר כדי להעביר את הסיפור לדורות של ילדינו הישראלים שחיים היום כל-כך אחרת במדינה חופשית ודמוקרטית. אנו כאן כדי לנסות לגרום להם להבין כמה חשוב שיש לנו היום מדינה, שלמרות הכל עדיפה על נדידה לארצות אחרות, נתונים לחסדי עמים שאינם רוצים אותנו בקרבם... ".


חברי המשלחת בטקס האזכרה ביער פונאר


חברי המשלחת בטקס האזכרה ביער פונאר - מדליקים נרות זיכרון

ביום האחרון לשהותנו בליטא נסענו לעבר עיר ליטאית נוספת שגם בה היה גטו בתקופת השואה –קובנה. קיימנו סיור מעמיק בפֿורט התשיעי, מקום בו הוחזקו אסירים יהודיים בתנאים לא-תנאים, נתונים לקור מקפיא ולרדיפות אכזריות, טיילנו בעיר קובנה, עיר הולדתה של המשוררת לאה גולדברג ולאחר מכן נסענו לאזור היהודים הקראיים בתרקאי.

מווילנה יצאנו לוורשה , כשגולת הכותרת של הביקור בעיר הבירה הפולנית היה הסיור המיוחד שאורגן במיוחד עבור משלחת העמותה במוזיאון החדש "פולין" , שנפתח אך לפני תשעה חודשים ברחבת אנדרטת גטו ורשה והמוקדש להיסטוריה של יהודי פולין.

אין מילים בפינו כדי לתאר את חוויותינו במוזיאון הזה, שהוא המלה האחרונה במוזיאליה בכלל ובמוזיאליה היהודית בפרט. קיימנו שיחה עם אוצרת המוזיאון, יוהנה פיקוס, שסיפרה לנו על השיקולים השונים לבניית המוזיאון, על הרציונל שלו והביצוע בפועל, על צורת ההדרכה במוזיאון והפעילות מול הקבוצות השונות, כשהחשובות בהן לדבריה הנן הקבוצות הישראליות.

כמו כן דיבר בפנינו סגן מנהל מחלקת החינוך, פיוטר קובאליק ,שהוא יהודי צעיר יליד פולין, שסיפר לנו קצת על יהודי פולין כיום. לדבריו, במשאל שנערך ב-2009 7,000 איש ענו בגלוי כי הם יהודים וכי כיום אנשים רבים אינם פוחדים כבר לגלות את יהדותם. שוחחנו על הפעילות החינוכית במוזיאון, ולדבריו, בתשעת חודשי הפעילות התקיימו כ- 5,000 סדנאות ויותר מ10,000- ילדים פולניים כבר ביקרו במוזיאון. מרקו באליק סיפר לנו כי למוזיאון קשר רציף

עם ארגון ילדי השואה בפולין וכמו כן מפעיל המוזיאון השתלמויות למדריכי פולין הישראליים, במטרה לסייע בהדרכה של הנוער הישראלי שמגיע למוזיאון.

בהמשך ליוותה אותנו מדריכה צעירה ומצוינת בכל התצוגות הנפלאות

והמודרניות, שבאמצעותן עברנו מתקופה לתקופה בחיי היהודים בפולין –מימי הביניים ועד לתקופת ההתנערות מהשלטון הקומוניסטי בפולין, כולל כמובן כל תקופת השואה.

בארבעת הימים שלאחר מכן שמנו את פעמינו לעיר היהודית לשעבר לובלין, טיילנו ברחובותיה עתיקי היומין, ביקרנו בבית הכנסת של "ישיבת חכמי לובלין" שהוסבה כעת לבית מלון, וסעדנו את לבנו בקרפלעך במסעדה היהודית שנפתחה במקום. היה זה לאחר ביקור מרטיט במחנה מיידאנק, אשר גדרות התיל שלו נושקים לעיר בצורה מעוררת פלצות,עברנו מצריף המקלחות למקום בו היו תאי הגזים, ומשם לערימות הנעליים וצריפי האסירים, עד הגיענו לאנדרטה המרטיטה שהוקמה על ערימת האפר של קורבנות המחנה, שם קיימנו טקס אזכרה מרגש בו חברתנו בוני בן אליעזר אמרה יזכור על בני משפחת אמהּ שנספו שם כולם.

כמו כן ביקרנו בשלוש עיירות יהודיות לשעבר, שבהן שגשגו ופרחו חיים יהודיים לפני השואה: גורה קלבריה, מקום משכנו של הרבי מגור, שבקברו ביקרנו, אך הישיבה שלו לצערנו הייתה סגורה לרגל שיפוצים. אוטבוצק, עיירה יהודית ששוכנת בהרים ששימשה מקום נופש ליהודים רבים, ושבה הוקם מיד לאחר השואה באחד מבתי ההבראה בית-יתומים של הקואורדינציה היהודית.

ביום בו ביקרנו בלובלין הגענו גם לעיירה יהודית עתיקת ימים קז'ימייז' דולנה, עיירה שניתנה ליהודים במתנה על ידי המלך קאז'ימייז הגדול ומאז גרו בה יהודים כל העת, והקימו בה את מוסדות הדת שלהם שעדיין עומדים על תילם.

היום, לאחר השואה, היהודים כמובן אינם גרים שם יותר, ורק בכניסה

לעיירה,על גבעה תלולה, קיים בית הקברות היהודי העתיק, שמצבותיו המנופצות נאספו לקיר אחד שמשמש כאנדרטה לתולדות היהודים במקום .

המסע שלנו לווילנה ולפולין היה מסע מיוחד במינו, שבו נחשפנו כולנו לכל-כך הרבה התרגשויות, שוחחנו המון על ההורים שלנו ועל המשפחות מהן הגענו, סיפרנו את סיפורי השואה ששמענו מהורינו הניצולים ונהנינו להיות יחדיו, בני הדור השני, שמבין איש את רעהו –כי כולנו בעצם משפחה אחת המאוחדת בצחוק, בדמע ובזיכרון.

כתבה :בילי לניאדו


חברי המשלחת - תמונה קבוצתית

גלריית תמונות