title
title
title
title
title
title
מהעת הזו גליון 245

עָמוֹק בַּטַּל

טֶנֶא מַלֵּא כּוֹכָבִים
רֵיחַ דְּשָׁאִים דּוֹבֵבִים
עָמוֹק בַּטַּל

פּוֹעֵם לְבָבִי


הִנֵּה פְּעָמֶיךָ קְרֵבִים
הִרְעִידוּ רִבּוֹא רְבִבִים
עָמוֹק בַּטַּל

פּוֹעֵם לְבָבִי

לאה גולדברג

להקשבה לביצועה המופלא של מרינה מקסימיליאן בלומין לחצו כאן


טנא מלא כוכבים ופעמיך קרבים כותבת לאה גולדברג.

בשלהי שנת תשע"ה ולקראת תשע"ו הקרבה ובאה.

סיום שנה הוא זמן בו נערכים חשבונות הנפש,

הרצוי מול הראוי, הבחירה במה להמשיך ובמה להעמיק

ומאידך את מה לשנות ולזנוח.

כאן בבית גיל עוז מנסים אנו כבכל שנה להעניק לכם

ותיקי העמק את המיטב שבמיטב, בפעילויות השונות,

כל מה שבית חם ואוהבמעונייןלספק לבאים בשעריו.

מחכים לכולכם ומייחלים לשנה טובה.


גדי ליאון

העורך

שלפים



וכחלק מחשבון הנפש הכלל עולמי דבריו המרגשים והחודרים של דוד מנחם מתוך הפייסבוק

ילד סורי, שוּ אסמכּ ?
בטח כשראית את הים צהלת, אמרת לאימא: "שופי יא אומי, ג'ינא לבחר".
והיא צחקה לך, ניגבה דמעה. לא הביטה אחור.
הגלים רקדו כשיכור, הפחידוך והצחיקוך חליפות,
ופתאום, בשובבות של רגע, הפכו לך את הסירה.
נפלת למים. לא ידעת שהם יכולים להיות כה אכזריים.
הם יכולים.
הם לא התכוונו. באמת.
הם סתמו את אוזניך מהדהוד צעקת שבר של אימא,
נִגְמַרְתָּ במצולות.
(אולי, לשבריר שנייה, נזכרת בזמן לידתך,
כשמי השפיר פכפכו עם קול כאבה של אימא).

וכשבאת עם אחיך והוריך בטרוניא לפני אלוהים על הים שהתאכזר אליכם,

אמר לך אלוהים שהים הוא טוב,
"
אני כל יום משחק עם הלוויתן של הים" אמר,
(רק לא סיפר לך שבלילה הוא מנחית שתי דמעות
לים הגדול)
אלוהים ניגב דמעה והצביע על הזייפנים שקוראים בשמו
"
הם האשמים" אמר.

לֵך לגן עדן של ילדים,
כדאי לך,
הגננת מתחילה כבר לשחק איתכם
בהושטת סירה שמגיעה לחוף מבטחים.

רוּח יא אבְּנִי ! לֵך. אל תיבהל. אני כבר רוצה לבכות ולצעוק:
"
עולם, אַיֶּכָּה?!".