title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 244

פרשת כי-תצא

פרשתנו פותחת בתיאורו של אדם היוצא למלחמה, ומתארת (בגוף שני) - 'וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. חז"ל הסבירו כי 'לא דברה התורה אלא כנגד יצר הרע'. רש"י מסביר את פשוטם של הדברים – יצרו של האדם מביאו לחשוק באותה שבויה יפה, וכדי שלא יקח אותה באיסור, ייצרה התורה עבורו מסלול שיתיר אותה עבורו.

הסבר זה מקבל את היצר הרע כנתון, כחלק מכוחות החיים שעמם ברא אותנו הקדוש ברוך הוא. התורה לא מנסה 'לשבור' את היצר (וכבר אמרו בשם הרבי מקוצק שמי שמנסה לשבור את היצר, סופו שיקבל שניים...), אלא להלך מולו (=כנגדו), לעדן, לדייק, להגביל ולתחום את המרחבים והאופנים בהם הוא יכול להתקיים, מבלי לקלקל ולהקדיח את התבשיל כולו, את כל האדם והעולם.

יש מהדרשנים שראו את ההיגד 'לא דברה התורה אלא כנגד יצר הרע' כאמירה כללית וגורפת – התורה עוסקת בעמידה נגד היצר הרע, לימוד התורה וקיום מצוותיה הם הכלים להתמודדות עם היצר הרע.

פרשנות אחרת נמצאת בתורתו של ר' אליהו לופיאן, שיום פטירתו חל השבוע (נפטר לפני 45 שנים).

ר' אליהו, שהיה מגדולי חניכי ישיבות המוסר באירופה שלפני השואה, וחינך דורות של תלמידים בארץ אחריה, מבאר את יחסי התורה והיצר הרע בעקבות המימרא 'בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין'.

עיקר מזונותיו של אדם הוא הלחם... ויש גם בשר ודגים וכו' דברים הבאים בתוך הסעודה, הכל כדי חייו, להוסיף כח באדם ולחזקו.

אבל יש גם מיני מטעמים כתבלין וכדומה למתק את התבשיל ולהרבות בתיאבון האכילה.

כמו כן העיקר להשביע את הנפש בידיעת התורה...

אבל צריך גם לחדש חידושים בתורה, וגם ... שיהיה לו לאדם מתיקות וטעם להתמיד בלימודו...

ר' אליהו לופיאן מקבל את ההנחה שההתמודדות עם היצר הרע היא באמצעות התורה, אך הוא מטעים, שכמו שהאוכל כולל תבלינים שונים, כדי שיהיה לאדם טעם במזונו וחשק לאכול, כך לא די בלימוד תורה באשר הוא, אלא יש להטעימו ולמתקו, לתבלו ולרעננו, כדי שיוכל האדם לחפוץ בו, ליהנות ממנו, להתקשר אליו, וכך להתמודד עם היצר הרע.

דבריו אלו של ר' אליהו מזמינים כל אחד ואחת מאיתנו לשאול את עצמו מה חידושו ומה טעמו בתורה ובמצוות, והיכן הוא מוצא את המתיקות בלימודו.

ייתכן ודברים אלו יכולים מבארים עוד את הפסוק אתו פתחנו. לתורה אין התנגדות ליצר, אין ביקורת על כך שהאדם הינו בעל חשקים ותשוקות. להיפך, ללא רצון, ללא כוחות פנימיים – לא ניתן להתקדם בעולמנו בשום תחום. אלא שמי שינתב את כוחותיו אלו לתורה, למצוות ולמעשים טובים, כלומר לא יקיים אותם מצוות אנשים מלומדה, אלא ימצא בהם טעם וחפץ, הרי שגם במפגשו עם המציאות המאתגרת שבחוץ, הוא יוכל לה ויכיל אותה, ולא ימצא את עצמו מחפש מימוש לחשקו בעולמות חיצוניים.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי