title
title
title
title
title
title
משב רוח - פרופורציות

פרופורציות

 

החיים קשים. חשבתי. חופש הקיץ נגמר. היה כיף. בלי שיעורים...הילדים לא הכבידו ולא גייסו אותי לעזרה עם הנכדים המשועממים בחופשת הקיץ הארוכה. נראה שהיום האפשרויות לתעסוקה רבות יותר. יש מחשבים, מרכזי קניות, חופי ים ועוד כהנה וכהנה. אך הנה חזרנו לשגרה. בין קשר עם ילדים, נכדים, נינים, הכנת ארוחות כאלה וכאלה,

יש גם מועד להכנת השיעורים. איך אתגבר על הנושא החדש? צריך לעניין. חייבים לחדש. יש לקרוא ולערוך את החומר, להשקות עציצים, עצים, גינה, לגזום שיח פה ושם, לקטוף פירות שהבשילו...

החיים לא פיקניק!! ואז העיר אותי מהרהורי קול טרטור מחריד, מרעיד קירות.

הבית שאחורי ביתי עובר שיפוץ. איש בגופיה עבד שם ומכשיר קעקוע קירות בידו. מקדחה ענקית וקול רעש אדיר הרעיד את כל גופו. מרחוק דימיתי לראות את הזיעה הנוטפת.

בחוץ הראה מד החום 400 חום!! דבר יום ביומו. והאיש מרעיש וקולות הניפוץ מחרישי אוזניים עדים למאמץ האדיר של קעקוע הקיר המיועד להריסה לפריצת חלונות.

בושתי ונכלמתי. אני יושבת בביתי הממוזג מתפנקת בתנאים של בית מוגן ומרווח, המוזיקה מתנגנת (כשחלה הפוגת הטרטור הנורא) – "אדם לעמל יולד" חשבתי – עמל?? יש כהנה וכהנה. קצת פרופורציות!! ופסוק אחר עלה בי "בנפשו יביא לחמו".

לעיתים יש רגעים אשר המציאות מכה בנו ופוקחת עינינו לראות את הדברים קצת אחרת....

 


שנה טובה


אבישג