title
title
title
title
title
title
מהעת הזו גליון 242

שנאה / ויסלבה שימבורסקה

רְאוּ, מָה רַבַּת-פְּעָלִים עוֹדֶנָּה,
כַּמָּה טוֹב שׂוֹרֶדֶת
בְּמֵאָתֵנוּ הַשִּׂנְאָה.
בְּאֵיזוֹ קַלוּת הִיא מְדַלֶּגֶת מֵעַל מְשׂוּכוֹת גְּבוֹהוֹת.
כַּמָּה קַל לָהּ – לְזַנֵּק, לִלְכֹּד.

אֵין הִיא דּוֹמָה לִרְגָשׁוֹת אֲחֵרִים.
מְבֻגֶּרֶת וּצְעִירָה מֵהֶם בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת.
בְּעַצְמָהּ יוֹלֶדֶת עִלּוֹת,
הַמְּפִיחוֹת בָּהּ חַיִּים.
אִם הִיא נִרְדֶּמֶת, שְׁנָתָהּ אֵינָה שְנַת-עַד.
חֹסֶר-שֵׁנָה אֵינוֹ גּוֹרֵעַ מֵאוֹנָהּ, אֶלָּא מוֹסִיף.

דָּת לֹא דָּת -
הָעִקָּר לִרְכֹּן לַזִּנּוּק.
מוֹלֶדֶת לֹא מוֹלֶדֶת -
הָעִקָּר לְזַנֵּק לָרִיצָה.
צֶדֶק טוֹב בְּתוֹר הַתְחָלָה.
אַחַר-כָּךְ הִיא כְּבָר דּוֹהֶרֶת מֵעַצְמָהּ.
שִׂנְאָה. שִׂנְאָה.
אֶת פָּנֶיהָ מְעַקֶּמֶת הַעֲוָיָה
שֶׁל אֶקְסְטָזַת אַהֲבָה.

אָח, הָרְגָשׁוֹת הָאֲחֵרִים
חוֹלָנִיִּים וְנִרְפִּים.
מִמָּתַי יְכוֹלָה אַחֲוָה
לְקַוּוֹת לַהֲמוֹנִים?
הַאִם חֶמְלָה הִגִּיעָה
אֵי-פַּעַם רִאשׁוֹנָה לַמַּטָּרָה?
סַפְקָנוּת, כַּמָּה בַּעֲלֵי רָצוֹן הִיא סוֹחֶפֶת אַחֲרֶיהָ?
סוֹחֶפֶת רַק הִיא, שֶׁבּוֹטַחַת בְּעַצְמָהּ.


לאחר שבוע בו חזינו בשנאה עד כדי טירוףש"סוֹחֶפֶת רַק הִיא, שֶׁבּוֹטַחַת בְּעַצְמָהּ" המרשתת התמלאה בתגובות מימין ומשמאל אך הדרך היחידה לגבור על השנאה הינה באהבה.

על פי דבריו של הראי"ה קוק "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק" בואו ונוסיף אהבה על אהבה.

וכדוגמא לכך דבריו של שי פירון המובאים להלן מתוך דף הפייסבוק שלו-


עוד מעט שבת.

אגיע לקהילה שלי, בה אני מכהן כרב כבר למעלה מ - שנים, ואהיה נבוך. השיעורים כבר מוכנים, הדפים משוכפלים, ובכל זאת, קרה כאן משהו ב - 24 השעות האחרונות.
אינני יכול לדרוש את אותן דרשות בבית האלוהים, בבית הכנסת. אינני יכול להתעלם מהאירועים הנוראיים הללו.

אני מכיר את הטרמינולוגיה הפנים דתית. יהיה מי שיאמר שרוצחי התינוקת הם 'עשבים שוטים', מהשוליים הסהרוריים של המחנה.

על הדוקר ממצעד הגאווה יאמרו שאין אלוהים בלבו, וחזותו מסתירה מחלת נפש.

יתכן והכל נכון.

לבי אומר לי שאם אכן יהודי שרף תינוקת למוות, שנה אחרי שיהודי אחר שרף נער למוות, נפל דבר בישראל. משהו אסטרטגי במאבק על הארץ השתבש. חלק מהטיעונים של 'אנחנו לא כמוהם' הופכים לפחות רלוונטיים.

חברי אביעד פרידמן הציע, ואני מרים את הכפפה, להביא את הקול הדתי מוסרי העמוק אל תוך בית הכנסת, לתוך התפילה, לכוון לטוב, להתפלל לטוב.

בתפילת 'מי שברך' לחולים בקריאת התורה, נזכיר גם את שני הפצועים מהמצעד:

ירדן אביחי בן שלומית
שירה בת מיקה

נתרום במשהו להעלאת שמה של האמונה הטהורה.

ואם נתעלה ונוסיף את שמותיהם של
אחמד בן ריהאם
מוסלם בן ריהאם

אח והורים של התינוק שהנשרף למוות, אח והורים שנפצעו קשה, ונתפלל גם לרפואתם, נוכיח שאנו יודעים גם להלחם על הארץ וגם לנקוט בשפה מוסרית שלא מתפשרת. גם אם אנו במאבק לאומי כנגדם, מדובר ברצח מזעזע של ילדים חפים מפשע, מעשה ברברי.

את מוחמד אבו ח'דיר רצחו. כנסיית הלחם והדגים שרפו, ועוד ועוד.
משהו רע עובר עלינו.
רוח רעה.

בואו נתפלל, גם החילוניים שבנו, להוסיף אור של אמונה וקדושה למצב הנורא:

"מי שברך אבותינו
אברהם יצחק ויעקב
שרה רבקה רחל ולאה

הוא יברך את החולים:
ירדן אביחי בן שלומית
שירה בת מיקה
אחמד בן ריהאם
מוסלם בן ריהאם

בעבור שאנו מתפללים לרפואתם.
הקב"ה ישלח רפואה לכל איבריהם בתוך שאר החולים
רפואת הנפש ורפואת הגוף
בעגלא ובזמן קריב
ונאמר אמן"

שי פירון

ובהמשך לאותו הענין התקיים מפגש מרגש בצומת גוש-עציון לקריאה ולצפייה בחוויה לחצו כאן


גדי ליאון

העורך

שלפים