title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים גליון 241

האש לא כבתה בפרשת קלדובו –סאבאטש

אסון הכרמל הזכיר לי אסון אחר, שבו לא היו חקירות,לא דרשו חקירות, פשוט לא ידעו עליו והוא הושתק על ידי המפלגה שכל המשרות ובין היתר העיתון שקראו אז ,דבר, היה בידה.

בדקתי, אם אי פעם נכתב משהו על הפרשה בעיתון דבר ולא היה. הפרשה הושתקה לגמרי ואפילו לאלה שרצו להציל היה אסור לדבר.

לקרבנות יש זכר בבלגרד, וינה,ושינגטון, רק בישראל מלבד שלט במקום שקשה להגיע אליו אין כלום.

לאלה שסירבו למנוע את האסון על שמם יש מכון מפואר, מוזיאון, רחובות, בכל עיר והם נבחרו לתפקידים הרמים ביותר,ללא ועדת חקירה השואלת, אם אין דבר פסול בקריירה שלהם.

זכותם למען המדינה קיימת, אך מעיב על זכות זאת פרשת קלדובו.1000 איש וילדיהם נרצחו ביוגוסלביה בגלל הבטחות שוא שניתנו להם חודש אחר חודש.

בקיץ האחרון לפני פלישת הגרמנים ליוגוסלביה, והדנובה היתה זורמת ללא קרח והם היו יכולים להגיע לאוניה שחיכתה להם, מכרו ראשי המדינה בדרך את האניה הזאת לאנגלים, מבלי לפחות לקבל סרטיפיקטים למופקרים(ראה ספר ההגנה)

תכנית ראשי הישוב ברובם היתה משולשת:

1. לוותר על ההווה למען העתיד. הפירוש להשאיר את החלוצים במצוקתם.

2. להפסיק את עליה ב.

3. לפוצץ את מתקני הנפט בפלוישטי רומניה.

שני היעדים הראשונים לאסוננו הושגו, את השלישית מנעו האנגלים

בגלל אי רצונם לפעול נגד רומניה שהיא היתה ניטרלית. ולמזלנו.

תארו מה היה קורה ליהודי רומניה,שהם נפגעו בשואה פחות מיהודירוב הארצות באירופה, לו מבצע זה היה מתבצע ואחד הישראליםהיה נתפס כפי שקרה לצנחנים! זה היה יכול להיות סוף יהדות רומניה.

ולמה אני עוסק בגורל 1200 איש כשנהרגו בשואה 6 מיליונים?

פרופסור שצקר משווה את הפרשה עם רשימת שינדלר. שם ניצלוכ- 1000 יהודים שאי אפשר היה להציל אותם,כאן עונו ומתו 1200 איש שהיה אפשר להצילם.

ולא רק הרצח הושתק. כשנתפסו שני הרוצחים של 8000 נשיםוילדיהם, ביניהם נשות קלדובו וילדיהם, ורק אחד מהם נשפטלשנתיים מאסר, והשני יצא חפשי, לא קמה זעקה היות והדברלא פורסם.

כל אחד ששרד סובל מכך שהשאיר הורים , קרובים וידידיםבגיהינום, כאן מתוספת האשמה הציבורית, בעקר של אנשים שידעו,שתקו והשתיקו.

היות ולגברים של חלוצי קלדובו יש קבר בבלגרד, לנשים איןמזכרת ואין קבר הצעתי ל"יד ושם" לשים למזכרת מכונית משאאפורה דומה למכונית בה הורעלו הנשים.

משתי סיבות. הנשים עם ילדיהם נכנסו למכונית ברצונם.הם חשבו שיביאו אותן למקום טוב יותר.

כולם היו ספוגים תרבות גרמנית ולא האמינו שאנשים שאתמולהיו שכניהם, יהפכו לחיות רעות. ולא רק הם, הם סמל לכל יהודימרכז אירופה ולכן המשאית מסמלת יותר מאת אנשי קלדובו.

ואני רוצה לסיים עם שנוי קטן של סיום שיר ידוע של לורד טניסון:

No one was left of them

Left of twelve hundred.

יוסף מאי 21.12.2010


לצפייה בקדימון לסרט דילמת הדריין לחצו כאן

להאזנה לכנס שהתקיים בגן-שמואל של ניצולי קלדובו-שאבאץ לחצו כאן

להרחבת הידע אודות הפרשה לחצו כאן