title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 241

"פרשת ואתחנן שבת נחמו"

כחלק מתיאור מעמד הר סיני, חוזר משה רבנו באזני בני ישראל על עובדה חשובה ומזכיר להם "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". העובדה הזו, שלא נראתה כל תמונה באותו מעמד נשגב, גוררת בעקבותיה את האזהרה 'וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם', לא במובן המוכר לנו (שעלינו לשמור על עצמנו ולא לעשות מעשים מסוכנים), אלא עם החשש מעשיית פסל ותבנית: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה. התורה מאריכה בתיאור הפסלים והסמלים האפשריים, וניכרת השלילה של כל ייצוג מוחשי, תבנית או פסל.

רבי מרדכי יוסף ליינר, האדמו"ר מאיז'ביצא, מלמד אותנו בספרו 'מי השילוח', שהאיסור על עשיית התבנית והפסל נכון גם בתוככי עולם המצוות:

היינו שלא יחזיק האדם באיזה גוון אף ממצוות אשר צווה ה',

וזה פירוש תבנית זכר היינו גוון ממצוות עשה ותבנית נקבה היינו גוון ממצוות לא תעשה

מה משמעותם של הדברים?

נראה שהאדמו"ר מאיז'יבצא מלמד אותנו לא לעשות גם את המצוות שלנו 'תבנית' ו'פסל'. בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה, אל להן להיתפס בעינינו כ'דבר עצמו', וממילא להתקשח בידינו ולהפוך לדוגמה נוקשה. אמנם מדובר במעשים טובים, במצוות, בהימנעות מעבירות, אך יחד עם זאת יש לזכור כי התגלות סיני לימדה אותנו את אינסופיותו של הקב"ה, ואת חוסר היכולת לכלוא אותו בתיאורים ומעשים, אפילו יהיו אלו מצוותיו הוא. ממילא, אנו נדרשים להרפות ידינו מהנחותינו ביחס למצוות, ולאפשר לקב"ה להופיע בכל פעם מחדש, לחדש אותנו, להאיר לנו, להתגלות אלינו.


שבת שלום, הרב אוׁרי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי