title
title
title
title
title
title
משב רוח גליון 241

"חברה ערכית?" "אדם ערכי?"

היום, כשנבנות קהילות, שכונות קהילתיות בקיבוצים, ישובים חדשים, אנחנו ממנים ועדות קבלה. המועמדים מגישים את בקשתם, מוזמנים לראיון מול חבורה קטנה של "יודעי דבר" החורצים את גורלם לשבט או לחסד. יש קריטריונים לקבלת אדם לחברה הבסיסית הקיימת כבר. בין השאר טוענים אנשי הקהילה ה"חברה הערכית" כי הם מחפשים "אנשים ערכיים". מושג מקובל.

ברצוני לחלוק מעט על ההגדרות הללו. דברי רבי שמעון בן עזאי מובאים בפרקי אבות פרק ד' משנה ג' "אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם...שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם".

מסתבר כי העולם בנוי מגלריה ובה מספר אין סופי של "בצלם אלוקים ברא את האדם" כהנה וכהנה חכמים ואולי חכמים פחות, מוכשרים ומוכשרים פחות, מוגבלים וגאונים, יפים וכעורים ואלף אלפי מרכיבי אופי שונים ומשונים וכל אדם כמטבע ייחודית. ולא כמטבעותיו של מלך בשר ודם שדמותו החקוקה עליהן והן בעלות ערך זהה. בני האדם ,כולם בצלם אלוקים, ואף על פי כן אין איש הדומה לרעהו. תכונותיהם, פרצופיהם, צבעם, קלסתרם רבים שונים ומשונים.

חברה בריאה זקוקה למגוון האנושי. חברה סלקטיבית תפגע ביכולת הגיוון וניצול יכולות אנושיות נסתרות.

אגדה יפה מספרת על דוד המלך שהתריס כנגד הקדוש ברוך הוא על בריאת יצורים "מיותרים" כמו למשל היתוש, העכביש והדבורה. לימים נזקק לעזרת היתוש שעקץ בזמן הנכון ובמקום הנכון את אבנר שר צבא שאול שרדף אחריו, העכביש טווה קורים על מקום מחבואו של דוד במנוסתו מפני שאול, והדבורה סייעה לו להבחין בין פרח אמיתי למלאכותי...

סיפור קטן ולו מוסר השכל גדול. כולנו מכירים את פליטי הקיבוץ בראשיתו ש"לא התאימו לקריטריונים" ובאו לבקרנו בקיבוץ כעבור שנים והם מצליחנים גדולים במקומות מגוריהם האחרים.

כי " אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם". אדרבה, נשתדל ונראה מעלות חברינו ולא חסרונם..." המשקפיים הנכונות אינן מצויות אצל האופטיקאי, הן בידינו.

אבישג

גלריית תמונות