title
title
title
title
title
title
מהעת הזו גליון 241

לחג האהבה ט"ו באב
אהבה גדולה
מילים ולחן:אתי אנקרי
הו אהבה גדולה שלי
ראיתי את הבוקר
הו אהבה גדולה שלי
לקום איתך זה אושר

תגיד לי, האם אתה שמח
כמו שאני שמחה?
תגיד לי, האם אתה שמח
כמו שאני שמחה?
להיות איתך....

הו אהבה גדולה שלי
הלב שלך כמו מים
הו אהבה גדולה שלי
יש מלך בשמיים

תגיד לי, האם אתה שמח
כמו שאני שמחה?
תגיד לי, האם אתה שמח
כמו שאני שמחה?
להיות איתך....

הו אהבה גדולה שלי
כמה מלא החדר
כשפניך מאירות
אז לראשי יש כתר

תגיד לי, האם אתה שמח
כמו שאני שמחה?
תגיד לי, האם אתה שמח
כמו שאני שמחה?
להיות איתך....

כותבת פרופ' דליה מרקס-"ברל כצנלסון אמר:

"ירשנו את הראייה היהודית הקדומה, שהעולם כולו נתון תדיר על כף המאזניים, וכל אחד מאיתנו וכל מעשה של כל אחד מאתנו יש בו כדי להכריע את הכף, וכל שעה היא שעת ההכרעה".

דווקא כצנלסון, שהיה לו חלק חשוב כל כך בציונות ובהקמת המדינה, מדגיש שכל מעשה הוא מעשה מכריע ושכל שעה היא שעת ההכרעה. לא רק תקופות דרמטיות ומעשים הֵרואיים, אלא גם שעות יומיומיות שבהם אדם עושה את מעשיו השגרתיים בנאמנות ומתוך מחויבות עשויים להכריע את הכף. כל אדם וכל "דבר" יש להם שעה, בכל שעה ושעה ובכל מקום ומקום".

ואוסיף על כך ואומר- זו אהבת החינם, לראות בכל אחת ובכל אחד מאיתנו את יכולתו להכריע את הכף. לאהוב כל אחר באשר הוא אחר,"שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם".


ואנסה לעמוד על הקשר שבין תשעה באב לחג האהבה- ט"ו באב החל מחר.

הרב בני לאו פרסם בפייסבוק את הפוסט הבא-

"עוד מעט הולכים לתפילת מנחה של תשעה באב בכותל המערבי. שעת חסד שבה כבר מרגישים את משב הרוח של סוף ימי בין המצרים וראשית צלילי אלול מתנגנים באופק.
מצורף מאמר שפרסמתי היום ב"ידיעות":

לפני שבעים שנה, בערב תשעה באב תש"ה (1945) הגיע אבי, נפתלי לאו – לביא ז"ל, לנמל חיפה. על האוניה היו מאות אנשים ששרדו את מחנות הנאצים באירופה. אחד הזיכרונות שאבא העביר לנו מאותה הפלגה הוא על הרב ברוקנטל ז"ל, איש קיבוץ חפץ חיים (השייך לתנועת פועלי אגודת ישראל) שהיה שליח הסוכנות וארגן את כל ענייני הדת.כשהגיעה שעת התפילה אסף הרב ברוקנטל את אותה קבוצה (קטנה) שבחרה להתפלל אך מיד התגבשה במקום קבוצה אחרת שהתפללה בנפרד. לא בגלל נוסח תפילה אלא בגלל שהקבוצה הראשונה והעומד בראשה לא היו כשרים בעיניה.
למות ביחד אנו יודעים. המבחן הגדול שלנו הוא מבחן החיים.
למבחן הזה יש שני צדדים. האחד – מבחן הכאב והאחר מבחן השמחה.
את מבחן הכאב אבהיר דרך מעשייה תלמודית. התלמוד (בבלי מסכת מנחות דף לז ע"א) מביא סיפור מעולם הפנטזיה על אשמדאי שיצר בחכמתו תינוק שיצא לאוויר העולם ולו שני הראשים. היצור המוזר הזה גדל, בא למשפט לפני שלמה המלך ותבע לקבל שני חלקים מירושת המשפחה. שלמה המלך התבונן באדם המוזר הזה והורה לעבדיו להביא כלי מלא במים רותחים. וכך פסק: ישפכו מים חמים על ראש האחד ונראה: אם הראש השני יצעק מכאב - סימן שמדובר על תינוק אחד, ואם הראש השני לא יגיב - מדובר על שני אישים נבדלים.
מבחן שני הראשים מלווה אותנו, במרחב היהודי בכלל והישראלי בפרט לאורך כל ההיסטוריה ובכל עונות השנה. זה כבר הפך להרגל אצלנו. כואב למישהו אז הוא צועק. אך יחד עם הצעקה הוא מציץ אל שכנו והכאב מתעצם שבעתיים. למה זה לא כואב גם לו?
לשבחה של החברה הישראלית נאמר שבזמני חירום אנו הופכים להיות גוף אחד עם כאב אחד גדול. ימי זיכרון וימי אבל הם ימים מלאים הוד ועוצמה. מי שלא חווה בישראל את חווית הצפירה של יום הזיכרון לחללי צה"ל לא חווה סולידריות לאומית מימיו. בימי "צו 8" אנו מוצאים עצמנו כדבוקה של עם החרד לגורלו. זהו מבחן הכאב המשותף ואפשר לומר שאנו עדיין עומדים בו, לגודל אסוננו, בהצלחה.
אבל בימי שיגרה, ביציאה מן המקלטים והחדרים הממוגנים, אנו מרשים לעצמנו להתבצר בגטאות הומוגניים של דעות וסגנונות חיים ולא שמים לב לנתק המסוכן הזה. אנו הולכים לכאורה באותה דרך, שותפים לאותו מסע אך מגביהים חומות. אין איש שומע עוד את שפת רעהו. כאן בדיוק מתחיל המבחן השני, מבחן החיים המשותפים. מבחן ההכרה במרחב גדול של חיים שמתרחשים על אותה קרקע ותחת אותם שמיים. לשמחתנו מתחת לשבטיות המסוכנת שמתבצרת בחברה הישראלית צצות קבוצות של צעירים המבקשים לייצר תנועה חדשה שאין בה קטלוג ואין בה שפיטה ואין בה מידור. קבוצות שלא עסוקות בהצתת אש מחלוקת אלא בצעידה משותפת לתיקון פניה של החברה. זו עדיין לא המנגינה הדומיננטית במחוזותינו אך היא קיימת ומעוררת תקווה גדולה.
יום תשעה באב אינו יום של בכי סתמי על עבר שהיה ואיננו. זהו יום מלא עוצמה המכוון אלינו, כל בני החברה הישראלית והיהודית וקורא לנו להיזהר מעצמנו. לא אויב החריב את שני הבתים הראשונים אלא אנחנו, במו ידינו. ובו ידינו נבנה את החברה הזאת. בבתי הכנסת נהוג להתפלל לאב הרחמים שייטיב את ציון ויבנה את חומות ירושלים. אני נושא תפילה לאותו אב רחמים שייטיב את בני ציון ויעזור לנו לשבור מעט מהחומות שגבהו בינינו, כי הבית המשותף שלנו נתון לאחריות כולנו."

הבית המשותף שלנו נתון כאמור לאחריות כולנו.

דוגמה לכך ניתן לראות בפרסום הבא

ברגש רב, מצורפת הזמנה לפתיחת תערוכה מציוריו של הדר גולדין: "הדר גולדין- ציור. השראה. משפחה." שתוצג בגלריה המרכזית בעין הוד בין התאריכים 31.7.15-19.8.15.

התערוכה הינה יוזמת הגלריה, ומחווה מטעמה לאדם שהאהבה והאומנות ליוו אותו עד ליומו האחרון.

על כן נקבע מועד פתיחת התערוכה ליום ט"ו באב התשע"ה (31.7.15), יום האהבה, בשעה 11:00, ערב תום שנה לחטיפתו שארעה ביום 1.8.14 במהלך מבצע "צוק איתן".

בפתיחה החגיגית יישאו דברים נציגי הגלריה, אוצרת התערוכה ונציג המשפחה, וישולבו בה קטעי ריקוד של תיאטרון מחול רנה שיינפלד מתוך המופע "אל תלכי עכשיו" שהוקדש להדר גולדין.

במחווה יוצאת דופן ומרגשת פנתה גלריית עין הוד, מכפר האומנים הציורי על הר הכרמל, אל משפחת גולדין והציעה לערוך בגלריה המרכזית תערוכה מציוריו ורישומיו הרבים של הדר גולדין.

בתערוכה יוצגו צילומים של הדר בעבודתו, ציורים שהדר צייר למשפחתו, לעדנה ארוסתו, בארץ ובאנגליה, רישומים של הדר במהלך שירותו הצבאי וציורים של אחיו המראים את השיח המשפחתי האומנותי.

לאירוע הפתיחה ולפרטים נוספים לחצו כאן




גדי ליאון

שלפים

העורך


גלריית תמונות