title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים ממש לקראת ליל הסדר

חבורת הפיוטים ממש לקראת ליל הסדר

 

הקדשנו את מפגשנו לליל הסדר ולחג הפסח. בעזרת מספר פיוטים המופיעים בהגדה של פסח.

פתחנו את המפגש דווקא בפיוט המושר בסיום ליל הסדר – "חד גדיא".

פיוט זה שלשונו ארמית. זהו שיר צביר, כלומר מדי בית נוספת התרחשות למה שסופר בבית הקודם. לפי המקובל אצל רוב החוקרים, הפיוט הצטרף אל ההגדה של פסח האשכנזית בסוף המאה הט"ז במערב אירופה. מבנה השיר דומה למבנה של שירים גרמניים מוכרים, אבל צורת השרשרת הזאת סוגלה לעולם המחשבה היהודי, תוך הדגשת הרעיון שיש דין ויש דיין. נראה ששיבוצו של פיוט משעשע זה בסוף ההגדה של פסח נועד להפיח חיים ורעננות בילדים בסוף ליל הסדר.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם חוה אלברשטיין לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה בלחן מרוקאי לחצו כאן


 

"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" הוא המזמור השני מבין מזמורי ההלל הנאמר בימים מיוחדים. בשל תוכנו, נתייחד למזמור זה מקום של כבוד גם בחג הפסח - הוא חותם את תפילת ערבית של ליל פסח (כמנהג הספרדים) ומושר בליל הסדר - בתוך ההגדה של פסח
מבין כל מזמורי ההלל מזמור זה הוא היחיד המתייחס לאירועים לאומיים-היסטוריים שהתרחשו בהקשר של יציאת מצרים: קריעת ים סוף, קריעת הירדן, ואולי גם רמזים למעמד הר סיני

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם יהורם גאון לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם דוד דאור לחצו כאן




ובהמשך ה"סדר" עברנו לחלק מן ההלל, אשר נאמר בכל ראש חודש ומועד, אך באופן חריג ההלל נאמר בליל פסח למעשה פעמיים- גם בתפילה וגם במסגרת ההגדה.

מזמור קי"ח בתהלים חותם את סדר ההלל והוא נאמר במלואו ללא דילוגים. הוא מיוחד מבין כל מזמורי ההלל, הן בשל העובדה שמרבית פסוקיו הולחנו ועקב כך נוהגים לשיר כמעט את כולו, הן בשל העובדה שבחג הסוכות נוהגים לנענע את ארבעת המינים ולהקיף את המזבח (או בימינו, את בימת בית הכנסת) בעת אמירת פסוקים ממנו
עיקרו של המזמור הוא הודיה לה' על היוושעות והצלה מידי אויבים, ומשערים כי הוא נועד להיאמר בכינוס הודיה על תשועה גדולה שישראל נושעו בה. הסברה היא שעולי הרגל שעלו לירושלים, הודו במזמור זה לקב"ה על תשועותיו במהלך ההיסטוריה. הלשון נעה בין גוף ראשון יחיד לבין לשון רבים, כאשר לשון היחיד עשויה להיות לשונו של האדם הפרטי המודה על הצלתו, או לשונו של שליח הציבור המייצג את הציבור כולו. המזמור עצמו אינו עוסק באירוע מסוים ולשונו הכללית תומכת בהשערה שהוא נועד להיאמר בכל צרה שלא תבוא

לעיון במילות המזמור לחצו כאן


 

התייחסנו לשני מקטעים במזמור- "אודך כי עניתני" ו"מן המיצר קראתי יה".

לצפייה בביצוע החבורה לאודך כי עניתני לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה למן המיצר לחצו כאן


 

ולקינוח הרי אנו כבר ממש סמוך לפסח ולכן בחרנו הפעם את "דיינו". דיינו  להודות לקדוש-ברוך-הוא. פיוט זה הוא מן הקטעים העתיקים ביותר בהגדה. נמנים בו הנסים והחסדים שעשה הקב"ה עם בני ישראל משעת יציאת מצרים עד בנין בית המקדש, כרשימה של מעלות-מדרגות, שהאחת גבוהה מחברתה. כל מעלה מסתיימת במלה דיינו, לומר שבכל מעלה ומעלה כשלעצמה היינו מסתפקים ומודים לקב"ה עליה. על אחת כמה וכמה עלינו להודות ולשבח על כך שעשה עמנו את כל החסדים הללו

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


 

אנו מאחלים לכל חברי בית גיל עוז ולכל עם ישראל פסח כשר ושמח ומזמינים אתכם להצטרף לחבורה בכל עת.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט