title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת שמיני

פרשת שמיני

מותם הטראגי של נדב ואביהוא, בניו של אהרן הכהן, מהווה פתח להתבוננות במוות, בשכול, בנחמה ובתגובת החברה לאירועים מעין אלו.

לפני כמה שבועות קיבלתי פניה מפיני רבינוביץ', אביה של דסי רבינוביץ' ז"ל, ובה בקשה לעסוק בשבת זו במה שהוא מכנה ה'שכול האזרחי', ההתמודדות של הורים (ואחים) עם פטירת ילדם.

בין שאר הדברים שהופיעו בדף המקורות שנשלח על ידי עמותת 'יקיר לי' מופיעות התייחסויות מרתקות לתגובתו הדוממת של אהרן, לביטויים שונים של אבל, למורכבות שבניחום האבלים ול'תוקף' האבלות גם אחרי תום השבעה, השלושים והשנה. מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק של העמותה ולצמוח.


 

אחת הנקודות החשובות בעניין זה היא תגובתה של החברה והמעורבות שלה בתהליך ניחום האבל.

משה פונה אֶל אַהֲרֹן ואל אֶלְעָזָר ואִיתָמָר בָּנָיו, ומנחה אותם כיצד עליהם לנהוג באבלם: רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ. לדברים אלו הוא מסמיך את ההנחיה לבני ישראל כולם, אותם הוא מכנה 'אֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל', ומציין כי הם  'יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'. מי שמזהה את עצמו כאח של האבל, בוכה עמו ולא יכול להישאר אדיש, חווה הוא את הכאב ואת המועקה שבאבדן ומשתתף בצער.

המשנה במסכת מידות מלמדת על צורת הכניסה של האבלים לבית המקדש:

כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל,

חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף לשמאל.

- מה לך מקיף לשמאל?

- שאני אבל,

- השוכן בבית הזה ינחמך.

 

האבל מתואר כאן כ'מי שאירעו דבר'. מישהו שקרה לו משהו. שעבר עליו מאורע, שאיננו כמו 'כל הנכנסים'.

ההקפה משמאל מנכיחה עבור האבל ועבור הנוכחים כולם את מצבו החריג. היא משמרת בתודעת האבל את העובדה ש'לא הכל כרגיל', ולא מאלצת אותו להעמיד פנים שהחזרה לשגרה מחקה את התהום שהוא צועד על פיה, ויחד עם זאת, מסייעת למי שחולף על פניו לדעת כי הוא מסתובב באזורים אחרים, וכי הוא זקוק להתייחסות, להארת פנים, לתפילה, לנחמה ולרחמי שמים.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי