title
title
title
title
title
title
משתפים - ארבעה שירים

בתור העמוס - שלומית שניר

אני ממתינה בתור העמוס לקבלת זמן

זמן עם עצמי, זמן איכות שבו

אשוחח בטלפון עם אהוביי,

אאזין לשירת הציפורים

ואתבונן בזוהר העשב, בירוק עז

של אמצע החורף.

זמן עם עצמי, לחוש בקצותיהם של

הדברים, לגעת במרווח שביניהם.

זמן לנשום לעומק, אחרי

שאסיים את כל המטלות.

 

עולם בובתי - שלומית שניר

לדלילה מסל גורדון

ישבנו מולה בשורות והאזנו

למשוררת שקראה משיריה

שהניחה גושים מליבה

ללא מורא על מצע

דפיי "אבן חושן".

תיאוריי מפלצות טורפות

בעולם בובתי מתוק

שעטפה כשי עבורנו

בצלופן שקוף ומבריק

מרשרש בצבע צהוב. 



בשמלתי הוורודה - שלומית שניר, 18.2.2019

הנה אני הילדה

כבר נערה

בשמלתי הוורודה

כניצת פרחיי התפוח,

אבריי כבר תפחו

ואינני מודעת

רק מבחינה במבטים

המשתהים עלי

בעוברי בשביליי הקיבוץ. 


ירוק - שלומית שניר

ירוק עמוק של חורף

מלוא העין, בעת צעידה

סופגת ולא מצלמת

עת הזמן עצר מחוגיו.

עלים טריים נוגעים בי

וכוכביי חרציות צהובות

שדות חיי נפקחים לאורך

כגופך אל גופי בחיבוק.