title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת ויקרא פרשת זכור

פרשת ויקרא – פרשת זכור

השבת, שבת זכור.

לכאורה, עניינו של ה'זכור' פשוט הוא, המצווה לזכור את אשר עשה לנו עמלק. אך גדולי המוסר והחסידות קראו את 'שבת זכור' בדרכים שונות ונפלאות, המזמנות לנו רשת של חידושים וכיוונים יצירתיים.

אחד מגדולי תנועת המוסר, הסבא מעטרת צבי (יום פטירתו יחול השבוע, בעוד 21 שנים), דרש:

שבת זכור היא למעשה שבת זך-אור

שבת המחברת את חנוכה ואת אור המנורה והשמן הזך לחוויית הפורים

 

ונאים הדברים לאומרם. פורים וחנוכה קשורים הם, שניהם חגים שתוקנו על ידי חכמים בעידן של 'אחרי החורבן' ושל 'תום הנבואה'. חגים שיש בהם מן הנס (ובאמת בשניהם אומרים 'על הניסים'), אך גם מן העשיה האנושית ו'התערותא דלתתא'.

ואולי ניתן לדרוש עוד ולראות בשבת 'זך אור' הקודמת לפורים מעין חיבור השמן והיין, ככתוב 'ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן'. ויהי רצון שנזכה למעבר חלק שכזה כמו ילד העובר מפעוטון זית לגן צעיר גפן.

 

האדמו"ר ממועדון ההרצאות ראה את שבת זכור באופן שונה. לדבריו, יש לקרוא 'שבת זה-חור'. דרשתו החסידית מפליגה אל סוגיית הגמרא במסכת גיטין בדף מ"ה, שם נאמר: לָאו עַכְבְּרָא גָּנַב [לא העכבר גונב] אֶלָּא חוֹרָא גָּנַב [החור גונב]. קריאתו של האדמו"ר חדשנית ומעוררת מחשבה עמוקה.

המבט החסידי רואה את האדם, גם אם מעד וכשל, כזה שאינו אשם. לא העכבר גנב, אלא החור גנב. המציאות הפגומה של העולם, שלעולם יהיו בה סדקים וחורים, היא שמביאה את כשלונו של האדם, ועל כן אין להאשימו.

לכן קודמת תמיד שבת זה-חור לפורים. בשבת זו ה'חור' שבעולם מתגלה, האדם מסיר מעליו את האחריות והאשמה הרובצות תדיר על כתפיו, מצהיר 'זה החור שגנב', וממילא נפתחת הדרך בפניו לשמחת הפורים, עד דלא ידע.

 

לתוספת דרשה בכיוון זה, נביא מדבריו של אחד מהמקובלים, שדרש את שמה של השבת כראשי תיבות – 'זמן כפרה וריצוי'. דברים אלו כורכים את שבת זכו"ר לדרשת תיקוני הזוהר על שמו של יום הכיפורים – שהוא כפורים. שבת זכו"ר ופורים משלימים מהלך של כפרה, ומזמינים את כולנו לפייס את הזולת, להאיר לו פנים, לשלוח לו מנות, ולחשוף את הסוד הפנימי של האדם, שהוא תמיד תמיד טוב.

 

שבת שלום וחג פורים שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת צבי