title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת כי תשא

פרשת כי תשא

 

הציווי על שמירת השבת מופיע במספר מקומות בתורה, כשהמפורסם בהם הוא כמובן במעמד הר סיני ובלוחות הברית. טעמי השבת המתוארים בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן (שתי הפרשות המתארות את מעמד הר סיני) נוגעים בבריאת העולם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ, וכן בהיבטים החברתיים של השבת, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.

 

נחמה לייבוביץ' עמדה על כך שבתפילת השחרית של שבת, כאשר אנו מציינים 'ישמח משה במתנת חלקו', אנו אומרים 'ושני לוחות אבנים הוריד בידו, וכתוב בהם שמירת שבת, וכן כתוב בתורתך', ואז פונים לצטט פסוקים מפרשתנו, פרשת כי תשא, ולא מפרשיות הורדת לוחות האבנים: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם", כשלכאורה, פשוט ומתבקש יותר היה לצטט דווקא פסוקים מלוחות האבנים שכתוב בהם הציווי על שמירת השבת.

 

תשובתה של נחמה נפלאה, ועומדת על כך כי הפסוקים המופיעים בפרשתנו מטעימים את מצוות השבת בטעם אחר מזה המופיע בפרשת יתרו או פרשת ואתחנן. אופייה של השבת אצלנו הוא אופי של בְּרִית עוֹלָם, של עניין אינטימי ופרטי בין הקדוש ברוך הוא וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הפיוט בתפילת השחרית ממשיך אכן ומתאר 'ולא נתתו לגויי הארצות... כי לישראל עמך נתתו באהבה'. זהו ה'אות' של השבת, שהיא בת הזוג של עם ישראל, וממילא בהגיעה אנו אומרים 'בואי כלה, בואי כלה', ולכבודה אנו מתקשטים ומדליקים נרות, עורכים שולחן ומקדשים על היין.

 

חווית המפגש עם השבת כחוויה אינטימית מופיעה בסיפור על תחילת כהונתו כרב העיר נובהרדוק של הרב יחיאל מיכל אפשטיין, בעל הספר 'ערוך השולחן' שיום פטירתו יחול השבוע (נפטר לפני 111 שנים):

זמן לא רב לאחר התמנותו של הרב יחיאל מיכל עפשטיין- בעל 'ערוך השולחן', לרב בעיר נובהרדוק, כינס את כל תושבי העיר לאסיפה מיוחדת. הרב הצעיר פתח בדרשה ארוכה בדבר חשיבותה של השבת, וסיים ואמר: "על מנת לכבד את השבת כפי הראוי, מהשבוע לא נקבל את השבת בשקיעת החמה כפי שאנו רגילים, אלא בעוד היום גדול נתאסף יחד לבית הכנסת, נתפלל ונקבל את השבת. "הציבור יצא מהדרשה עם חיוך קל על השפתיים", ברור היה לכולם כי תקנתו החדשה של הרב לא תחזיק מעמד. כשראשי הקהל ניגשו אל הרב לשכנעו לוותר על תקנה זו, אמר להם כי כידוע תחנת הרכבת של העיר רחוקה ממנה מאוד, וכי העגלונים נוסעים לשם הלוך ושוב כל היום. ביום שישי העגלונים המביאים את אחרוני היהודים מגיעים לביתם לאחר שקיעת החמה, ובכך מחללים שבת. אולם כעת בעזרת התקנה החדשה, אף אחרון העגלונים יגיע עוד לפני השבת. הוסיף הרב ואמר: "השבת כמוה כחתונה, חתן המכבד את כלתו יעשה כל מאמץ להקדים מעט לחתונה ולא יגיע ברגע האחרון מתנשף כולו.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי