title
title
title
title
title
title
משתפים - ילדותי השלישית


ילדותי השלישית  - שלומית שניר, 5.2.2019

בחורף השנה, הגיעה אלינו בווטסאפ , דרך בתנו מעיין, הזמנה מהגננת של נכדתנו אילה, שמתחנכת ב"גן כלנית" בתל אביב. על גבי מודעה שבתחתיתה שלושה קיפודים, הוזמנו להגיע למסיבה, שבה יארחו ילדיי הגן את סביהם, ושבסופה, הובטח לנו, תהיה הפתעה. "אתם לא חייבים להגיע, אמרה לנו מעיין, רק אם מסתדר לכם". "מאוד נשמח לבוא", ענינו. מוקדם בבוקר, יצאנו מביתנו שבעמק המעיינות, והגענו לגן, ראשונים. הגעתנו המוקדמת הפתיעה מעט את השומר, "עכשיו, אמר, יש מסיבה לגן השני, אחר כך, תתחיל המסיבה שלכם". הוא הסביר לנו, שהגן נמצא בקומה השלישית, מתחתיו סטודיו שבו תתקיים המסיבה, ובקומת הכניסה, שירותים ומשרדי חינוך. היה זה חדש בעבורנו, לחוות גן בקומות. אישי ואני, בניי קיבוצים וחבריי קיבוץ בהווה. אנו, ומעיין - התחנכנו בגנים פתוחים לנוף.  אחרינו הגיעה סבתא חביבה קטנת קומה, שערה הקצר כהה, וצעיף תכלת לצווארה. "לאן נכנסים"? שאלה, "מחכים כאן, עד שהסטודיו יתפנה", הסברתי. אט אט הגיעו המוזמנים, ואז, טיפסנו במדרגות לקומת הסטודיו. הבטתי סביבי ומיד הרגשתי בנוח, הייתי בשבט שלי: שבט הסבים. כולנו לבושים בקפידה, הזמן חרץ את ערוציו בפנינו, אך זרחנו ממרום גילינו, גאים שעוד מעט נראה את הנכדים. הגברים – ראשיהם מלבינים כסביונים לאחר פריחה, הנשים – בלבוש צבעוני, שיערן צבוע שחור, או בבלונד, רובן מאופרות. נחיל צבעוני ומזמזם.

אישי ואני התיישבנו, בשורה השנייה, ותפסנו כיסאות להוריי חתננו, מראשון לציון, שהגיעו אחרינו. הכיסאות, למבוגרים, סודרו מול כסאות הילדים, שניצבו עדיין ריקים. במהרה הגיעה ורה, המורה למוזיקה, ולקול מחיאות כפיים נכנסו הנכדים עם הגננת נעמי והתיישבו. "איפה אילה? שאלתי את שולה, המחותנת שלנו. "שם", היא הצביעה לעברה. כאילו כיסוי עיניים הוסר מעלי, ואור היום הגיח: פנייה של נכדתי היו מתוקים  והיא לבשה שמלה בצבע לילך. נזכרתי שגם אותי, עטפה שמלת לילך, כשסיימתי את כיתה י"ב. בחרתי אז בצבע הבד ובדוגמה, ושמלתי שנתפרה בקיבוץ, סימנה את סיום ילדותי. ורה הניפה את ידיה בתנועות ניצוח רחבות ושירת ילדים, מילאה את האולם: "בוקר טוב לעיניים, בוקר טוב לפה, בוקר טוב לי ובוקר טוב לכם". הילדים שרו כמה שירים, כשהם מלווים עצמם בכלי נגינה או בתנועות ידיים. אחר כך, התחלקו לשלושה מעגלים בצבעים: אדום - ובמרכזו תמונה של כלנית, צהוב ובו נכדתנו אילה - ובמרכזו תמונת חרצית,  וכחול – ובמרכזו תמונה של דגנית. בליבי, בחרתי בדגנית היפה, שאחיותיה, גדלות בגינת ביתי. הילדים רקדו מסביב לפרחים, כשברקע שרה אחינועם ניני,  על שלושת הפרחים.  אחר כך, הוזמנו לרקוד עם נכדינו, וקינחנו ברונדו משותף. אז, פנתה הגננת, להורים: "אתם מוזמנים לגן. שימו על ראש הנכד שלכם כובע של מדריך, והוא ידריך אתכם בגן".

בכניסתנו, הייתה פינת צילום, והצטלמנו ארבעתנו, עם אילה. במרכז הגן הוצבו שני שולחנות עגולים: האחד עם עציצי אמנון ותמר, והשני, עם עציצי לוע הארי. אילה הובילה אותנו למגירה שלה ובה ציוריה, והעניקה לנו כמה ציורים. מאחורי הקיר התגלתה ההפתעה: ארוחת בוקר חגיגית שהכינו ההורים. אכן הייתי רעבה. הארוחה הייתה מצוינת. סוגי גבינות עמדו ליד טחינות וחומוס, ובקרבתם צלחת רחבה של גזרים, פלפלים, ומלפפונים חתוכים לרצועות דקות שהוסמכו אל עגבניות שרי אדומות מבריקות. ליד ביצים חתוכות שעיניהן הצהובות רמזו לנו לקחתן, היה כלי גדול, עם סלט אבוקדו נהדר. וביניהם, איזו חדווה, ניצבו על גחונם, שלושה קיפודי לחם ביתי טעים. ראשיהם מעוצבים, עיניהם צימוקים, והם לבושים שלמות קיסמים מוזהבים.

שבענו,  כמעט שוויתרנו על הפירות ועוגות הבית, שהוגשו בפינה שממול. נפרדנו מצוות הגן ומהמחותנים שלנו. וניגשנו עם אילה ועם עציץ לוע הארי, לבית הוריה. שמחנו שנכדתנו זוכה להתחנך בגן שכזה. נזכרתי, שבמסיבת הסיום של בתנו ב"גן נרקיס", בחמדיה, שרנו, את השיר: "ילדותי השנייה, לאהוד מנור". המושג "ילדות שניה", לא היה נהיר לי אז, כיוון שהתקופה הראשונה בחיי, שבה הייתי ילדת גן, עדיין חיה בתוכי, והיא באר צלולה, גם היום. אבל אז, בגן כלנית, הבנתי את המושג: נכדתי אילה, וכן  אמה מעיין, לפניה, אפשרו לי להתקרב שוב אל גזע מהותי. לגעת בילדה הסקרנית והתמימה שבי -  שמתקיימת בעת ובעונה אחת, עם היותי אשת איש, אם,  וסבתא, והרגשתי מאושרת.  

לביצוע השיר זו ילדותי השניה של אהוד מנור על ידי מתי כספי לחצו כאן