title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת משפטים

 

פרשת משפטים

זיכרון מעמד הר סיני עוד עמנו מהשבת שעברה, וכעת ממשיכה התורה אל המשפטים ששם משה לפנינו בצו ה', משפטי התורה המכוננים את החברה היהודית המתוקנת.

אחת ההנחיות הקצרות בפרשה היא 'וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי'. מהי התביעה להיות 'אנשי קודש'? מה משמעה?

בקריאה פשוטה, מדובר בהטרמת החלק השני של הפסוק, האוסר על אכילת טריפה.

הרשב"ם ראה בקדושה סיבה שלא לאכול את הטריפות, בדומה לאמור בפרשת ראה: 'לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה ...כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ'. לעומתו, הרמב"ן סבר שההימנעות מאכילת טריפות מובילה ליכולת להתקדש: "אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים".

 

במכילתא דרבי ישמעאל נמצא קצה חוט לקריאה דרשנית של הפסוק, הרואה את ההנחיה 'ואנשי קודש תהיון לי' גם כעומדת בפני עצמה, וללא קשר להימנעות מאכילת הטריפות. כך דורש רבי ישמעאל: "כשאתם קדושים, הרי אתם שלי". כלומר, אם 'אנשי קודש תהיון', אזי יתקיים גם 'לי'. רק העמידה על מדרגת הקדושה משייכת את היהודי לקב"ה, שהרי ללא התנהגות מתקדשת זו, כביכול אין נוכחות לקב"ה בעולמו, וממילא אין הוא שייך לקב"ה.

 

העמקה נוספת בפסוק נמצאת בדבריו של הרבי מנחם מנדל מקוצק שיום פטירתו חל השבוע (לפני 160 שנים). בציטוט היפה משמו נאמר 'ואנשי קודש תהיון לי, מלאכים יש לי מספיק'. אין הקב"ה מצפה מאתנו להיות מלאכים, לא לשם כך הוא ברא את עולמו.

לעיתים נדמה לנו שהתורה מחנכת אותנו להיות מלאכים. דמיון כוזב זה עלול להביא אותנו לתחושת כישלון ורגשי אשמה לא מוצדקים (מי יכול להיות מלאך?), ואף לאיבוד האמון בעצמנו, ביכולתנו כן להיות אנשי קודש. הרבי מקוצק מחדד – הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו ושמח בנו דווקא כאנשי קודש, לא כמלאכים. דווקא מהמקום האנושי, זה שאינו שלם, זה שמועד לעיתים, אבל יכול לתקן – דווקא זה המבוקש על ידי הקב"ה. מכאן שאל לנו לנסות להיות מלאכים, וממילא נוכל לחסור את התסכול המתלווה לשאיפות מלאכיות נואלות.

ועוד. ההזמנה להיות 'אנשי קודש' משמעה שיש עניין וחשיבות בלהיות אנשים. להיות אנושיים. לנסות ולעמול על כך שתכונותינו האנושיות הפשוטות לא ייעלמו בבואנו אל הקודש, שלא נשכח ונזנח את מי שאנחנו כשנשתדל להתקדם מבחינה רוחנית ולהתקדש. כמובן שאין כאן קידוש של הבינוניות והסתמיות, אלא כמיהה לרוממות הרוח, אך כל זאת מתוך אנושיות, בריאות נפשית, נורמליות וחיות.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי