title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - יהודים מצילים יהודים

"יהודים מצילים יהודים"

נושא זה עמד במרכזו של היום בו התקבצו ובאו לבית גיל עוז לעסוק  בפרק הדרמטי בו יהודים, נרדפים בעצמם עד צוואר, מוצאים את כוחות הנפש להציל את אחיהם הנרדפים גם הם.


 


פתחו את המפגש ברוך ונעמי טסלר ממחולה, אשר שיתפו אותנו בסיפורן של אימו ודודתו של ברוך- האחיות לבית טסלר.

נעמי פתחה את דבריה ואמרה:

"בוקר טוב וחמים לוותיקי העמק, הכרותי עם גיל עוז בדרך כלל מזוית של מפנה וממליצה ללקוחות שלי להגיע למקום הנפלא הזה שעושה עבודת קודש עבור הגיל השלישי והמכובד. יישר כוח לכל העוסקים בעשייה המבורכת".

מכאן המשיכה נעמי לתאר את סיפורן של חמותה שרה ואחותה חנה ששרדו את בלוק 27 באושוויץ בירקנאו, צעדת המוות וברגן בלזן, ניצלו יחד ומאז לא נפרדו.

"לעולם לא תפרדו", ציוותה עליהן גולדה אימן וכך גם הורה להן אביהם בן-ציון. "חנה תדאגי לשרה, שרה תדאגי לחנה".

וכפי שאמרה נעמי: "הן כל הזמן ביחד, מתווכחות על הזכרון, מתקנות זו את זו, מקנאות מעט זו בילדיהן של זו. בכל דבר ועניין מתייעצות. ובעיקר, שותקות ביחד".

וסיימה נעמי את דבריה: "אין לנו ארץ אחרת, ובתקווה להרבות באהבת חינם. נמשיך לזכור ולהזכיר את התקופה בה היה נסיון להשמיד עם, נסיון שלא צלח – אנחנו כאן".

נעמי קראה פסקאות קצרות מספרה של שרה הנקרא: "שני חיי שרה" והקרינה בפנינו את הכתבה מערוץ 10 "בלוק 27 – השורדות האחרונות"

לחצו כאן לצפייה

  

תודה לברוך ולנעמי על השיתוף המרגש.

 

שלמה סמסון  משלוחות שיתף אותנו בצלילות יתירה עם כל הפרטים המדויקים כיצד התגלגלו חייו מאז ליל הבדולח בהיותו בן 15, דרך ההכשרה בגרמניה בהולנד ובברגן בלזן. הוא תיאר את הזוג הני ויהושע בירנבאום אשר ניהלו את "בית היתומים" במחנה ווסטרבורק ואחר כך במחנה ברגן בלזן. שלמה העביר אלינו ידע רב היסטורי ואישי בחן ובצורה שרק הוא יודע ממרום גילו – בן 95.

אנו מודים לשלמה על הרצאתו המלומדת ועל נוכחותו לאורך כל היום במפגש.

 

סיימה את המפגש ד"ר אילה נדיבי על משה קראוס מול הסיפור של ישראל קסטנר. אילה הציגה את עבודת המחקר הענפה שביצעה בנושא ועל מיעוט הזכרת מפעל ההצלה אשר קראוס הקים יחד עם קרל לוץ וראול ולנברג.

חומר חשוב למחשבה ולהעמקה ואנו מודים לאילה על שלימדה אותנו פרק חשוב זה בתולדות יהודי הונגריה ככלל ויהודי בודפשט בפרט.

ראובן חורש ממעוז חיים ביקש להגיב על דבריה של אילה והביא בדבריו את הצד שתמך בקסטנר ובפועלו.

 

לאחר הפסקת שתייה והפוגה להרגעות מהדברים המרגשים צפינו יחד בסרטה של טלי שמש "מועדון בית הקברות" .

שבת, עשר בבוקר. קבוצה של אנשים מבוגרים, פולנים, עם כסאות מתקפלים וצידניות עמוסות, חוצה את בית הקברות של הר הרצל. בצלו של עץ אורן ענק הם מתיישבים במעגל, ודנים בעניינים שברומו של עולם. למעלה משני עשורים, חברי "האקדמיה של הר הרצל" מתכנסים שם. בין הקברים של גדולי האומה הם דנים על תולדות הפילוסופיה המודרנית, קוראים שירה, אוכלים ארוחת צהריים מלאה וחורצים את גורלו של העם היהודי. במשך חמש שנים תיעדה הבמאית טלי שמש את הקבוצה המיוחדת הזו, ובתוכה את מיניה, סבתא שלה, ואת לנה, דודה שלה. הסרט חושף את מערכת היחסים האינטנסיבית והבלתי אפשרית בין שתי הנשים השונות האלה, שנשארו לבד, בלי הגברים שאהבו, אך עם אותה תשוקה לחיים ולהט של נערות מתבגרות. שתי חברות שמגשימות בחייהן תכליות הפוכות, אבל מחוברות לנצח על-ידי היסטוריה וגורל משותפים. בתקופה דרמטית זו, כשחברי הקבוצה נפגשים עם המוות, ונאלצים להתמודד עם התפוררותו של המוסד החשוב בחייהם, מתעוררים גם אצל לנה ומיניה שדים רדומים. חשבונות משפחתיים וסודות מן העבר, צפים ועולים. התוצאה היא דיוקן אינטימי של דור השואה, כפי שלא נראה מעולם.

 

לצפייה באלבום התמונות מהמפגש לחצו כאן


היה זה בוקר עמוס ברגשות עזים ומרגש ותודה שוב לנילי בן ארי על הנחייתו ארגונו והנגשתו לציבור וותיקי העמק.

 

גדי ליאון

רכז מיצוי זכויות ניצולי השואה

בית גיל עוז