title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - כי האדם עץ השדה

שלום רב קוראנו הוותיקים

 

ט"ו בשבט נחגג כמיטב המסורת

בסדרים ובנטיעות.

הנטיעות של העצים ושאר הצמחים

מלמדות אותנו על "נטיעות" ועל "עצים"  -  כדימוי.

 

כששותלים כעס - קוצרים פחד 

כששותלים רוגע - קוצרים בטחון

כששותלים ביקורת - קוצרים מתקפה 

כששותלים יושרה - קוצרים אמון 

כששותלים התעלמות - קוצרים ריחוק 

כששותלים חום - קוצרים חיבוק

כששותלים תלונות - קוצרים סבל 

כששותלים אחריות - קוצרים חופש

כששותלים בטלה - קוצרים יאוש

כשושתלים שנאה - קוצרים כאב 

כששותלים אהבה קוצרים אהבה    

 

שימו לב לזרעים שאתם שותלים

בחרו אותם בקפידה          


 


אך הזרע הנזרע והשתיל הנשתל

אינם רק למען מה שיתפתח מהם בלבד.

זאת יש לזכור היטב

 

"זרע אינו נבט לקוי
הוא זרע שלם ומושלם בזרעיותו
הוא אפילו לא מבקש להיות קצת יותר זרע
מה שנולד ממנו – "נבט" אנחנו מכנים אותו – אינו זרע משופר ואינו עץ חסר
הוא נבט שלם ומושלם בנבטיותו ולא חסר בו דבר
הוא אינו שואף להיות עץ
וכך גם העץ
לא נבט משופר, ולא משאת נפש של הזרע, הנבט, או העץ הצעיר
אין תכליתו של הבלוט להיות אלון, אלא להיות בלוט ככל שאפשר ובלא ייסורי הכמיהה למה שאינו הוא
עץ הוא עולם שלם והוא אינו מבקש לעצמו עוד עציות
יבואו פרחים כשיבואו, בעתם, והוא עצמו אינו פרח שיבוא, אלא עץ שכבר בא
הוא עומד בעציותו, לא למען, לא בגלל, לא בעקבות.

אין אושר בעץ יותר מאשר בזרע, בנבט, או בפרח
אילו היה הנבט חש שהוא לקוי, חסר, יצור שלעולם צריך להשתלם ולהשתפר, לא היה מגשים את נבטיותו המושלמת
אולי אפילו היה גווע בטרם עת
מתסכול, מאכזבה, מאי נחת, מתחושת לקות איומה, מאי סיפוק
מחוסר חיים
ואז לא היה מתגלגל, אולי, להיות העץ.

החיים אינם הולכים לשום מקום
הם כבר כאן
במלואם
מחר לא יהיה טוב יותר
במקום אחר לא יהיה טוב יותר
מחר יהיה עכשיו
והמקום שאנו כמהים אליו, יהיה כאן
זה יהיה כאן, עכשיו, מלא וגדוש ואמיתי ולא [יהיה] חסר בו דבר
לא החרקים, או הפרחים, או כאב הפרידה, או נוכחות השאלה, או בדיון התשובה, או החסד או המצוקה
דבר לא חסר."


יעקב רז, מתוך מאמר "על האושר

ט"ו בשבט הוא חג מיוחד, המסמל את תחילת היווצרות הפרי.
אנו חוגגים את התהליך של הבשלת הפירות, מבלי שעדיין רואים אותם או אוכלים אותם


 


שבת שלום

 

 

גדי ליאון

העורך