title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על האחדות

שנה קלנדרית חדשה החלה

אך בעורב ימיה התבשרנו במוצאי השבת

על פטירתם של שלושה אנשים יקרים.

 

מלאך המוות עבד קשה השבת
ככה, התבשרנו על מותם של שלושה
האחד כתב סיפורים שלמים מעוררי השראה
השני סייע לסיפורים קטועים לכתוב את פרקי ההמשך של חייהם.
השלישי היה סיפור ישראלי של ימי התום והראשית
עמוס עוז, צביקה לוי, שייע גלזר.

עמוס עוז, איש ירושלים, חולדה, ערד ותל אביב - היה הישראלי החדש. שפת התנ"ך עם רעיונות חדשניים. סיפורים נועזים הנוגעים בנימי הנפש, איש אמת, מדוייק. נביא בן זמננו.
צביקה לוי היה הלב של ישראל החדשה. חמלה ואהבה לכל, חיבור ודאגה לאלה שנזנחו בצד הדרך. איש של דאגה. מפעים שדווקא הצבא הופך לפלטפורמה של חמלה. צביקה גרם לחיילים שחשבו שאין להם עתיד וסיפור להפוך לפרק מפואר בסיפור של העם היהודי
ושייע חרך רשתות. לפני שדברו על כסף, מכרו וקנו. בשנים שבהם לסמל שעל החולצה היה משמעות, שהגול היה שייך לכולנו. כשהסיפור שלנו היה פשוט

זוהי ישראל שחוברה לה יחדיו.

הרב שי פירון

 

היכן ישראל שחוברה לה יחדיו"

הלוא היא יכולה להיות חלק מכל אחת ואחד מאיתנו.

הולכים אנו לקראת ימי בחירות.

בואו ונקרא לימים אלה 100 ימים של אחדות.

 

אחדות איננה ביטול אישיות היחיד מול הכלל.

אחדות אמר הרב קוק:

"אחדות הניגודים".

 

בואו ונתאחד מתוך הכרת האחר והשונה ממני.

 

בהצלחה לנו

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך