title
title
title
title
title
title
משתפים - סיפור ושיר

נפילת סבי שלמה ברכה ז"ל - שלומית שניר, 24.12.2018

בתחילה חדירת הכדור אינה מכאיבה כמעט, אחר כך חש סבי, שהיה בשנות הארבעים שלו, בכאב. גופו מושך לקרקע ועליה הוא מתפתל. עשן ויריות, ומהומה, שמתובלת בפקודות באנגלית של הבריטים, ובצעקות בעברית.

סבי שהועסק כשומר על מבנה ביפו, נפגע בשוגג בקרב של האצ"ל כנגד הבריטים. לאחר נצח, ידיים צעירות, לא מוכרות, מרימות אותו אל אלונקה מאולתרת. סבי, העולה החדש מחלב, שבסוריה, גונח בערבית. הם מביאים אותו לבית החולים ושם הוא מטופל בטעות כערבי, ואינו זוכה לטיפול המתאים.

סבי חושב על אמי, בתו הבכורה מנישואיו הקודמים. הקשר ביניהם חזק ומיוחד, על חמשת בניו, ועל הבת השביעית, פעוטה בת שנה. אמי, כבר יצאה מן הבית שבתל אביב, למסכת חייה הקשה. הוא יודע שהפגיעה בו, תפתח שוב את פצע היתמות שלה מאמה, שנפטרה מדלקת ריאות בגיל עשרים ושלוש, בהיות אמי, בכורתם, בת שש שנים בלבד. כמה קשה להיות פצוע אנוש, בבדידות ובזהות בלתי נכונה, שמוחקת את אישיותך.

כשהתבררה הטעות, והגיעו לבית החולים לנסות ולשפר את מצבו, כבר היה מאוחר מדי, והוא נפטר. ילדיו ואשתו השנייה, לא זכו להיפרד ממנו. סבי הוכר כחלל מערכות ישראל. כל חייה הצטערה אמי שלא הייתה עמו בשעותיו האחרונות. בשבוע שעבר, ביום שבו אנו מציינים את נפילתו, הדלקתי נר לזכרו. אני נושאת את שמו, ואת שם סבתי ז"ל, מצד אמי: שלמה וסלחה (שלומית), למשפחת ברכה. 



עת בציר - שלומית שניר, 16.12.2018

אני טועמת אושר עכשיו

מגלגלת בפי, מחשה

משתהה, לא בולעת, עד קצות הגוף

מרככת גבולות, מתנסה.

בציר מעתיר, כתיבתי חשופה

מתנגנת לשיח והד.

שמש על עורי, דבש תחת לשוני

מן הקרקע תפרח ציפור האש,

סיפורי שנחבא בחשכת נקיקים

רואה אור, נחלץ, מלבלב.