title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים גליון 238

איך שסיפור מתגלגל לו

כך ממשיך סיפורה של מרים בית תלמי ומתפתח

כותבת למערכת יהודית בר-ישע גרשוביץ:

"...מסתבר, שגיטה, אחותו של דוד שמגר מלונדון, הוציאה את תעודת הפטירה של אוטו וכן את כל פרטי מחלתו ואשפוזו במנזר (כנראה ששימש כבית חולים בזמן המלחמה) המסמכים עברו אל מרים.

בנוסף התברר שקבורתו לא היתה במנצ'סטר אלא בעירה הסמוכה למנזר וקרובה יותר ללונדון.

אחותו של דוד, החיה בלונדון, שלחה מישהו לצלם את הקבר והתברר שהוא ללא מצבה אלא חלקת ה"ד' אמותיו של אדם" בבית הקברות.

אל דאגה, עניין הצבת המצבה כבר מטופל לאחר שדוד ינסח עם מרים את הכיתוב ( הם יפגשו השבוע כאשר דוד יורד מרחובות למחסום ארז, במסגרת התנדבותו בפנסיונר להסעת חולים מרצועת עזה,המקבלים טיפול בבתי חולים בארץ, תעסוק קהילתה של גיטה בהצבת המצבה.

בכך אולי ייסגר מעגל החיים והמוות של הנער אוטו שפירא ז"ל".

יהודית בר-יש"ע גרשוביץ

וכך כתב דוד ליהודית על פגישתו עם מרים:

"...אבל לא בגלל זה, אני כותב לך, אלא להודות לך על הקשר לאשה הנפלאה הזו. הביקור הבוקר אצל מרים היה מהמם! זו התחלה של ידידות נפלאה. מרים רוצה לבקר אותנו ברחובות; וכאשר הגעתי הביתה וסיפרתי לבט (אשתי), היא מיד אמרה שהיא רוצה לבוא עמי למרים לביקור.

אחותי גיטה כותבת תור פעם בשבועיים בעיתון היהודי במנצ'סטר, Jewish Telegraph.* השבוע היא כתבה את הסיפור של אוטו עם דגש על "מי מכיר? מי זוכר?

גיסי בלונדון, בעלה של אחותי שרון, כבר פועל בענין המצבה. אעדכן אותך כשהוא ידווח לי.

כל טוב

דוד שמגר

*GITA CONN

LORNA HELPED SOLVE PART OF OTTO MYSTERY



DIED AT 15: Otto Szpiro in Rotterdam in April, 1939

The ceremonial re-burial of the soldier is organised by the Commonwealth War Graves Commission with full military honours.

But, when the Queen made her first visit to concentration camp Bergen-Belsen last Friday, there were no graves and no headstones.

"You have to have a very good imagination because there's hardly anything here," Chief Rabbi Ephraim Mirvis explained to her as the Queen and Prince Philip laid wreaths at the Memorial Stone and Inscription Obelisk.

"We see mounds which cover thousands of bones and memorials," he added.

Memorials and inscriptions are revered, but the absence of a grave, a tangible reminder of the person who lived and suffered, intensifies the grief of those left behind to mourn.

They may have their memories and sorrows, but, without the existence of the final resting place of their loved ones, they must wrestle with what we call 'closure' or 'coming-to-terms' all their lives.

Miriam Szpiro was just five when she arrived in this country with her sister Edith and brother Otto, first from Germany and then from Holland in May, 1940 on the last Kindertransport.

Sent to Manchester, Miriam was placed in a children's home and has an idea that Otto went to a Boys' Hostel in Withington.

She also vaguely remembers that a family in the Manchester suburb of Prestwich may have adopted him.

When Miriam was seven, the home's matron told her that Otto had died.

She didn't say how or where. Miriam was too young to ask questions.

For 73 years she remained ignorant. Now, aged 80, she longs to find where her brother died and his final resting place.

Miriam and Edith subsequently made aliya - Edith died on Kibbutz Yassur in 1989.

A plea for help came from Miriam via my brother David, who lives in Israel.

The response was instantaneous from Lorna Kay, of the Jewish Genealogical Society.

Within 24 hours, through her astonishing network of contacts, she had found out Otto had died at an open air boys convent school in Chigwell, Epping, and his grave was in East Ham United Synagogue cemetery. He was 15 when he died.

There is no headstone on Otto's grave, but, now that his earthly bed has been found, Miriam is desperate to know more about his sad final journey.

She has a few memories and has gleaned some information to assist the search.

They attended the Reform Synagogue in Deansgate - the original synagogue had been bombed - where the rabbi's name was Goldberg.

She recalls that a Mr and Mrs Alexander and Mrs Strauss ran the boys' hostel and that Miss Baruch, Miss Philips and a Mrs Barash were involved in the Jewish Refugee Committee.

Do these clues ring a bell for any reader? Can anyone help Miriam find out more about her long-lost brother?

In her letter to my brother David, she quoted Primo Levi: "Until this tale is told I will know no peace."

"I think this goes for me too," writes Miriam.

If you have any information, emailnewsdesk@jewishtelegraph.comor telephone 0161-741 2631

וכך כתבה לי מרים עצמה:

"תודה על הכתבה, מאד הרגשתי, אני לא כתבתי קודם משום שאני כל כך מוצפת מפתיחת הנושא מזווית שלא חשבתי עליו, ביחד אתה ויהודית רקמתם חיים שלמים שלי ממבט אחר.

תודה רבה.

רק לסבר את האוזן , בינתיים לא רק מצאו את מקום הקבר של אחי אבל השיגו את תעודת הפטירה שלו. בתעודה כתוב המקום שהוא נפטר. זה היה בית ספר קתולי ליתומים עם בעיות בריאות שלצדו בית חולים לילדים.

היום הגיע אלי האיש (דוד שמגר, אחיה של גיטה- גדי ליאון הערת העורך) אשר עושה את עיקר העבודה, אין מצבה בקבר, דבר שהיה לי קשה מאד לחשוב עליו. אמרתי לו שקשה לי מאד עם זה שאחי היה כל כך לבד ! אמרתי לו שלמרות שאני חילונית לגמרי, יש דברים שהולכים אתי מהיהדות ומסורת ושלא היה משהו שאמר קדיש עליו. (אפילו קבוצת נערים שבתי הדריכה אותם אספו מניין לאמור קדיש ולהספיד את הורי באושוויץ, למרות החילוניות שלי אני מרגישה שהם יכולים לנוח במקום שלהם בחיק היהדות.

האיש אמר לי "תחשבי מרים, הקתולים הביאו את אוטו לבית קברות יהודי אז בטוח היה מניין ואמרו קדיש. הוא היה מטופל.

עכשיו אני מרגישה יותר טוב ויכולה להודות לך על הכתבה.

מרים בית תלמי

גלריית תמונות