title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים מקבלת חבר חדש לחבורה

חבורת הפיוטים מקבלת חבר חדש לחבורה

 

התחלנו את מפגשנו השבועי בפיוט אשר מחברו אינו ידוע והינו בלחן אשר סיפור לו – "יָחִיד אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה".

מילות הפיוט:
יָחִיד אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה
בְּאַהֲבָה וּבְרֹב חִבָּה
שָׁדַי, הוֹ, יְבָרֵךְ אוֹתוֹ
וְיִשְׁמֹר בּוֹ וּבְצֵאתוֹ
כָּל הָעָם יוֹצְאִים לִקְרָאתוֹ
וְיֹאמְרוּ לוֹ "בָּרוּךְ הַבָּא!"

 

היום הצטרף לחבורה חבר חדש ובפיוט זה הקבלנו את פניו.

על-פי מנשה הראל , השיר זומר בסוכות 1925, כשהגיע הנציב העליון הרברט סמואל לביקור בשכונת הבוכרים בירושלים. את השיר שרה מקהלת תלמידי "תלמוד תורה" של השכונה, בה זימר מנשה עצמו (כילד בן 8)

צפו במנשה הראל מספר את סיפור השיר במסגרת פרויקט "תולדות ישראל" לחצו כאן


 

המנגינה נלקחה מההמנון המצרי דאז (ששימש בין השנים 1958-1871). ב-1871 הגיע למצרים המלחין האיטלקי ג'וזפה פוגיולי שכתב את המנגינה כמארש צבאי. איסמעיל פאשה, שחזה בחיילים המתאמנים לצלילי השיר, התאהב בשיר וביקש שהשיר יעובד לתזמורת כלי מתכת. זמן קצר לאחר מכן הפך השיר להמנון המצרי.

 

לצפייה בביצוע הפיוט בידי החבורה לחצו כאן


פיוט זה מושר לכבוד אדם נעלה וחשוב תלמיד חכם או רב, לאות כבוד והערכה.

המקבילה אצל האשכנזים להקבלת פני אדם חשוב ומכובד הינה הפסוקים מתהלים:

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם

וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד....

מִי הוּא זֶה,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
ה' צְבָאוֹת,   הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

תהלים, מזמור כ"ד

 

 

ובמסגרת הפיוטים לשבת עסקנו ב"אשת חיל" פרק ל"א מספר משלי.

מזמור זה מושר בכל המנהגים בליל שבת, מיד לאחר שירת 'שלום עליכם', לפני הקידוש האר"י ותלמידיו הנהיגו לשיר מזמור זה בליל שבת תוך התכוונות לדמות השכינה והשבת
המזמור כולו הוא הפרק האחרון של ספר משלי (פרק ל"א, החל מפסוק י') והוא בנוי לפי סדר הא"ב. ייתכן שבמקורו נכתב לאשה מסוימת, אך אפשר שהוא מעמיד דגם כללי של אשה אידיאלית בעיני הכותב. חכמים דרשו פסוקים אלו על נשים מקראיות שונות. ההסבר העממי הנלווה למנהג זו תולה אותה כשירת הלל לאשה הטורחת ועמלה בהכנת צורכי השבת

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


 

שירה זו ליד שולחן השבת באה כהכרת תודה והכרת הטוב של הבעל לאשתו של האשה לבעלה והילדים אל הוריהם.

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


 

הפיוט השלישי בו פגשנו בפעם הזו הינו: "המבדיל בין קודש לחול". אחד הפיוטים המוכרים והנפוצים ביותר למוצאי שבת, ואולי המוכר ביותר. מרבית קהילות ישראל נוהגות לשיר אותו במוצאי שבת, בלחנים שונים ומגוונים.

אם נתבונן בפיוט לא נמצא בו כמעט זכר לשבת, או אף את המלה שבת.  ואכן מעיקרו נועד השיר לתפילת נעילה של יום הכיפורים. אמנם , אם מתבוננים היטב בפיוט אפשר למצוא רמזים למוצאי שבת - פתיחת הפיוט היא לשון ברכת ההבדלה של מוצאי שבת,  מבקשים - תְּנָה לָּנוּ שָׁבוּעַ טוֹב וכן נוכחותו של אליהו הנביא,  המקושר לפי המסורת למוצאי שבת,  בולטת בפיוט .

 אולם נדמה כי ההסבר הוא עמוק יותר: לקראת סוף יום הכיפורים, ברגעים האחרונים של ימי התשובה והסליחה,  מבקש הפייטן מחילה לעוונותיו וגאולה.

מדוע פיוט שנכתב ליום הכיפורים ועניינו הוא תשובה וסליחה הופך להיות לפיוט למוצאי שבת? מה בין יום הכיפורים למוצאי שבת?

השבת נקראת 'מעין עולם הבא' – בשבת אנו טועמים מן הטעם של חיי עולם הבא,  חיים שאין בהם עבודה אלא נהנים מזיו השכינה.  עם צאת השבת אנו שבים לימות החול, לזמן של עבודהעבודת תיקון הנפש , ועל כן עם צאת השבת מבקש האדם מחילה ועמֵל על סילוק כל מסך המפריד בינו לבין האל.


לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


 

קינחנו הפעם בפיוט "אנא בחסדך".

זהו אחד הפיוטים הפופולריים יותר במסורת ספרד ירושלים,  המושר בכל עת. מחבר הפיוט, אשר מזרחי,  מתכתב עם מילים מתוך ברכת קדושת היום הנאמרת בתפילת מוסף לשלושה רגלים, תפילה המתארת את הכמיהה לגאולה ולהשבת העבודה בבית המקדש לפרטיה: " בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ. וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם".

המחבר,  שהיה מוסיקאי חשוב בתוניס ובירושלים,  מדגיש את שירת הלויים כמרכיב מרכזי בעבודת המקדש וחותם את שמו בצורה מקורית לקראת סוף השיר: "מעדני אשר יתנו כפליים".

הפיוט הולחן על ידי רחמים עמאר,  מי שהלחין כמה מפיוטיו המוכרים של אשר מזרחי ("אל חביבי", "נגילה הללויה").

נראה שבשל הפשטות והישירות שיש במילות הפיוט - "אנא בחסדך תרוממני,  די נפשי סבלה..."  ובשל המלודיות של הלחן והשימוש במקאם ממשפחת החיג'אז,  המצוי כמעט בכל מסורות הפיוט , זכה הפיוט להתחבב על קהלים רבים ומגוונים ברוב קהילות ישראל ממזרח ואף ממערב , והפך לאחד מהמפורסמים בלחניו של רחמים עמאר,  אם כי לרוב מתייחסים אליו כאל לחן עממי עתיק, ואין יודעים לייחסו לרחמים עמאר.

המקצב האיטי משדר עצבות ונוגות בהתאם לתוכנו של הפיוט.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן



מוזמנים להצטרף בכל עת.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט