title
title
title
title
title
title
משב רוח - לאה גולדברג מאירה פרק בתהילים

לאה גולדברג מאירה פרק בתהילים

 

שנים רבות קראתי, למדתי ולימדתי פרק קל"א בתהילים.

אך, למעשה ידעתי שאינני יודעת. אומר משורר ספר תהילים ב"וידוי" קטן:                     

    "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי

  כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ

  כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי".

 

נפעמת מיכולת הדימוי של לאה גולדברג בשיר ימים לבנים שבתי וקראתי את דבריה

"לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.
וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגַּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר,
כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ טֶרֶם סְגוֹר אֶת עֵינָיו,
עֵת הָאֵם הַלֵּאָה נִרְדְּמָה וּפָסְקָה מִזַּמֵּר ".

ההשוואה המקורית כל כך – בין המצב הנפשי של שלוה דוממת והשלמה מוחלטת, לתינוק הנח בזרועות אימו, מוּבַּעַת בשני השירים.

אומר משורר ספר תהילים, כי הנפש הדוממת

אשר שִוְתָה את עצמה, משלימה עם מצבה,

 " כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ" , כך כתינוק זה, נפשי עלי.

 

ולאה גולדברג מציירת את תמונת התינוק הנרדם בחיק אימו בטרם יֵרָדם (כאשר היא כבר נרדמה).

ציור מופלא זה הוא נמשל ל"לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ" גם כאן ההבנה השלמה, הלב אינו נרגש וגם אינו  כועס,הוא "מוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו".

וכך ניסיון החיים של משורר תהילים, ושל המשוררת בת ימינו, מתאחד עם התום והתמימות של התינוק בחיק אימו.