title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - "זריחה ושקיעה במצפה רמון"

"זריחה ושקיעה במצפה רמון"


חזרנו לפני שבוע מטיול גדוש חוויות במצפה רמון, ממנו חזרתי נפעמת ועם כמה מאות תמונות לאוסף הדיגיטלי והרבה רשמים חיוביים. זו הייתה עבורי הזדמנות לחזור לחבל ארץ שלא ביקרתי בו עשרות שנים, והאמת שהרבה לא השתנה בו: המדבר נשאר אותו מדבר, עיירות הפיתוח וישובים השונים קצת גדלו והתרחבו, אך חזונו של בן גוריון להפריח את השממה של החלק הדרומי של המדינה עדיין לא מומש. והאמת, יש משהו קסום ומושך במרחבים הפתוחים והאין סופיים הללו, ביופי הפראי ובראשית, ובמגוון הבלתי סופי של צורות וצבעיים.

יצאנו ביום ראשון בבוקר מהעמק המוריק לאיטו דרך כביש 90 כשפנינו דרומה. הטבע היה במיטבו, גשמי ברכה ירדו במשך הסוף-שבוע, צפון הבקעה היה מכוסה עשב ירוק, ולאורך הדרך עד סוף ים המלח היו שאריות של שיטפונות, וואדיות ושדות בהקו בשמש, מראה לא שגרתי...הגענו בדיוק רב לשדה בוקר, בו חיכה לנו אלי המדריך שקיבל את פנינו עם תה צמחים מרענן ומגשי עוגות, אחרי ששבענו ביקרנו בקבר בן גוריון ושמענו הסברים על האיש הדגול ועל ההיסטוריה של המקום. בהמשך טעמנו את היופי של המדבר בביקור בבורות רמלייה, ובמצפה ליפא גל, ממנו ירדנו להליכה קצרה והתבוננו בציורי סלע קדומים, ביקרנו באחת החוות הבודדים בה עוסקים בתיירות ומפעילים בית בד אזורי. סיפור עצוב, סיפורן של חוות הבודדים: לא ברור מדוע מיזם התיישבותי בעידוד הממשלה נקלע לקשיים ביורוקרטיים....בסוף היום הגענו לקלאב רמון, מקום קצת מוזר, עמוס קישוטים וחפצים עד לעייפה (רן שוהם, המרצה לאדריכלות המעולה שלנו היה מגדיר את העיצוב פנים כדוגמא קלאסית של    "  "horror vacuiז"א פחד מפני משטחים ריקים). קלאב רמון לא מספק רמת שרות גבוהה, אך הגיש לנו ארוחות טעימות במשך כל ימי הנופש, כך שחשוב לראות את החצי כוס המלאה.

באותו ערב רוב המטיילים יצאו לצפות בכוכבים בליווי מדריך ובעזרת טלסקופים שעומדים באופן קבע בלובי של המלון (אני לתומי חשבתי שהם חלק מהתפאורה הרבה המצויה במקום). אני וויתרתי על היציאה והעדפתי לנוח לקראת ההשכמה למחרת בבוקר, לצפייה בזריחה על המכתש. אכן ההשכמה המוקדמת הייתה שווה ביותר: מזג האוויר היה לצדנו: השמיים היו כמעט פנויים לחלוטים מעננים והמפגש עם הנוף המרהיב וצבעי הזריחה בגוונים החמים הייתה חוויה מרגשת. לא הרחק מאתנו הסתובבה להקת יעלים, כך שהצלמים שבקבוצה די התפזרו ולא ממש הקשיבו למדריך (אני הראשונה ביניהם....קשה לעמוד ולהקשיב להסברים כאשר מסביבי מתגלים מראות כל כך מופלאים ונדירים). חזרה לקלאב רמון לארוחת בוקר ולסבב היכרות עם חברי הקבוצה (יוזמתן המבורכת של בנות הצוות המנצח שלנו: ורד ורויטל) והמשך היום ציפה לנו טיול ברכבי ספארי: משאיות מותאמות להסעת 40 איש, "נסיעה נוחה כמו באוטובוס" מישהו מהצוות המקומי הבטיח. שמחים וטובי לב כולם מטפסים מי שבקלילות ומי שבקושי על הסולמות של משאיות הספארי. התחנה הראשונה גבעת המנסרה, מקבלים הסברים מפיו של אריה, המדריך בעל מראה המזכיר ספק את אינדיאנה ג'ונס וספק גרסה בוגרת של קלינט איסטווד ב"הטוב הרע והמכוער", עולים על הגבעה בגרם המדרגות הארוך, מתפעלים מהתופעה הגאולוגית הייחודית, ויורדים דרך שביל יחסית נוח. התחנה הבאה: נחל רמון: היה שיטפון יומיים לפני כן, הקרקע בוצית, המשאית שלנו נתקעת, ואנחנו מתחילים לטעום את טעמה של הנסיעה בספארי....הגיר והגלגלים זועקים "הצילו", עד שהנהג סוטה טיפה מהמסלול וחילץ את המשאית בשלום. מתרשמים משכבות החול הצבעוני ויוצאים לנסיעה מטלטלת שנראית ארוכה מאוד בתוואי של נחל רמון, הרעש והקפיצות של המשאית מתקבלות בהתלהבות על ידי חלק מחברי הקבוצה ובחרדה וחוסר שביעות רצון על יד החלק השני....כנראה שקשה לרצות את כולם. בסוף מגיעים להפסקת קפה באיזה חאן מדברי מפותח, ומשמה לארוחת צהריים במלון....ב-16:30 מתוכנן טיול רגלי לצפות בשקיעה. אני בוחרת לנצל את מעט שעות אור הנותרות ויוצאת אל הטיילת הפסלים הדרומית, טיילת אלברט, הולכת לאורכה, מתמקדת על איזה סלע (בתוך השטח המגודר) וצופה בפליאה ביופי של סוף היום, כשהצבעים של ההרים מסביב למכתש מקבלים גוונים ורדרדים-סגלגלים, נהנית מהשקט (להוציא את נוכחותו של רחפן מטריד במיוחד שהפר את האווירה הפסטוראלית). מתבוננת בנוף ובאנשים המקומיים ותיירים שמגיעים אל הטיילת כדאי לצפות בהצגה הכי טובה בעיר (אחרי הזריחה). רגעים של הודיה, זכות גדולה לצפות ביופי המרהיב הזה. בקצה הטיילת מתנוססת גבעה ועליה נקודת תצפית שצלליתה מזכירה אנייה: קוראים לה ספינת המדבר, מרחוק היא יוצרת מראה סוריאליסטי...

זמן לחזור למלון, ארוחת ערב, והרצאה על ציורי הסלע מפיו של יהודה רוטבלום, מחבר הספר "פירוש משמיים" ומגיעה העת לישון, למחרת מצפה לנו תכנית עמוסה.

אכן חצי היום האחרון במצפה רמון סיפק לנו מגוון חוויות מעניינות ומעשירות: ביקור בטיילת הפסלים, זוויות תצפית חדשות אל הנוף הקסום של המכתש (אריה המדריך שלנו משום מה התעקש לספק הסברים מפורטים על מלון הפאר שרשת ישרוטל הקימה על המצוק, עוד דוגמא לכך שבעלי ההון מצליחים להשתלט על משאבי טבע השייכים לכולם), אני סולחת לו: הנוף מהמם, ישנם אפילו פרחים בשטח הסלעי, בנסיעה קצרה ממשיכים אל התצפית המערבית, גם כאן אין מעקה, אני שומרת מרחק בטוח מהמצוק....בצהריים אנחנו נכנסים למרכז המבקרים שהוקם לזכרו של אילן רמון בשיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים והארגון נ.א.ס.א. אולם הכניסה מוקדש לסיפורו של אילן רמון ז"ל, אי-אפשר להישאר אדישים לנוכח סיפורו הטראגי של האיש שהפך לאגדה, ועל השכול הכפול שפקד את משפחתו כשאסף, בנו הבכור, נפל בעת שירותו בחיל האוויר. העיניים מתמלאות בדמעות...מרכז המבקרים נבנה בהשקעה ומחשבה רבה ומשמש כמפעל הנצחה לזכרו של אילן רמון וכמקום למידה על המבנה הגאולוגי הייחודי של המכתש. הביקור מספק רגעים מרגשים ומפעימים רבים יחד עם מידע רב על ההיסטוריה של המכתש ועל בעלי חיים הרבים החיים בו. מכאן נוסעים ליעד האחרון: ביקור בדרך הבשמים במצפה רמון, אזור תעשייה שהוסב לאזור תיירותי וניתן למצוא בו בתי מלאכה, חנויות, בתי מלון ובתי קפה. אישית, די התאכזבתי: המקום היה שומם, הרבה חנויות היו סגורות, שרר בו אווירה של מקום נטוש, למרות שהכל היה נקי ומטופח. בזה תם מסלול הטיול שלנו: נסיעה אחרונה לקלאב רמון שהכינו עבורנו שלל לחמניות טעימות לארוחת צהריים (כאמור האוכל היה הצד הכי מוצלח באירוח), עולים לאוטובוס ומתחילים להצפין. הדרך ארוכה אך הנהג שלנו, חמודי, תותח אמיתי, נוסע בצורה חלקה ובטוחה, האוטובוס שלו נוח ומפנק, וכלל לא מרגישים עייפות מהנסיעה. עצירה אחת בלידו וחיש מהר אנחנו מגיעים לגיל עוז וכל אחד פונה לביתו.

לסיכום: טיול מוצלח מאוד, תודה רבה לורד ולרויטל על הארגון ועל כך שחלקו את החוויה אתנו, לחמודי הנהג, לכל המדריכים המלומדים, לבעלי קלאב רמון שמאוד השתדלו להנעים את שהותנו, ולכל המשתתפים על האווירה הטובה והחברותא. להתראות בטיול הבא.

 

לצפייה באלבום המלא של תמונותי לחצו כאן  

סוזאנה קוג'מן סיניגליה

מסילות