title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת וישב

פרשת וישב - לקראת חנוכה

 

לאחר שנות הגלות הארוכות ורבות המרורים, מבקש יעקב אבינו קצת שלווה. הוא סוגר מעגלים בשובו לארץ ישראל בפגישתו המפויסת עם אחיו עשיו, בהתגלות בבית אל ובברכת ה' המחודשת אליו, ואפילו בהגעתו אל אביו הזקן, אל יצחק ובהשתתפות עם עשיו בקבורתו.

ודווקא עכשיו, כאשר כל שהוא מבקש זה 'לישב בשלווה', כמו שדרשו חכמים על פתיחת פרשתנו 'וישב יעקב', קופצים עליו רוגזו של יוסף, מאבקי האחים, ירידתו של יהודה ובהמשך גם שנות רעב ואבל, וגלות מחודשת- הפעם למצרים.

 

ה'שפת אמת' מבאר את רצונו של יעקב לישב בשלווה כביטוי להיותו של יעקב אבינו שלם ומתוקן לגמרי. יעקב מגיע למקום בו כבר אין לו עוד צורך במאבקים, והוא חש ש'העולם הזה' על כל יצריו והישגיו גם יחד, כבר מאחוריו.

אלא שרצון הקדוש ברוך הוא – אחר הוא:

אך רצון הקדוש ברוך הוא מאיש הישראלי, אשר יהיה כל ימיו ביגיעה להוסיף בעבודתו יתברך

כי ענין התוספות אין לו שיעור...

וביאור הענין כי הכלל שכל השגה ועליות מדריגה בא רק על ידי התגברות...

 

לתוספת אין שיעור. תמיד יש לאן להתקדם, ואי אפשר להתקדם אלא על ידי יגיעה והתגברות.

השלווה המבוקשת – גם אם היא שיקוף של מלאות והגעה למדרגה גבוהה והישגים (גם רוחניים), לא יכולה להימשך, והאדם חייב להתקדם ולהתמודד, להציב אתגרים ולהתגבר על מכשולים נוספים.

 

באופן זה מסביר ה'שפת אמת' גם הלכה בהלכות חנוכה, הנוגעת למחלוקת הלכתית האם 'הדלקה עושה מצווה' או 'הנחה עושה מצווה' (כלומר, האם הדלקת הנרות היא עיקר מצוות נרות החנוכה, או שמוקד המצווה הוא לא הדלקת הנרות אלא הנחתן במקום הנכון והמחויב). הגמרא במסכת שבת מצטטת מדברי האמורא רבא: "היה תפוש נר חנוכה ועומד - לא עשה ולא כלום". בפשוטם של דברים, כוונת רבא היא שאדם שהדליק את נרות החנוכה ולא הניחם במקום הראוי להם, לא יצא ידי חובה. אין די בהדלקה, אלא יש צורך להניח את הנרות במקומם.

 

אך האדמו"ר מגור, לפי דרכו החסידית, מבאר את הדברים ודורשם נפלא:

מצות חנוכה... שצריך לקבל הארת החנוכה להתלהב הלב לעבודת השי"ת בימים הללו שנעשה לנו נסים לקיים מצותיו.

וכמו אשר חכמים הגידו: היה תפוס נר חנוכה ועומד לא עשה כלום- כי צריכין להיות מוסיף והולך ע"י נר החנוכה, כמו שכתוב 'לכו ונלכה באור ה'.

 

מי ש'תפוס ועומד' לא עשה כלום. את הארת החנוכה מקבלים רק אם הולכים, רק אם מוסיפים והולכים, רק אם משהו מהחוויה של החנוכה גורם לנו להתקדם, להתלהב, לחדש משהו, ולא לעצור.

 

חנוכה, חג הבית ואורו, מלמד אותנו לא להיות בבחינת 'אשרי יושבי ביתך', אלא להיות מהלכים, מוסיפים והולכים. להיות מתגברים ובעלי תנועה, ללכת באור ה'.

 

שבת שלום וחג חנוכה שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת צבי