title
title
title
title
title
title
משב רוח - ללמוד שירה? אולי לא

ללמוד שירה? אולי לא

רבים טוענים כי אינם רוצים ללמוד ספרות. הלימוד, אומרים הם, מקלקל את החויה. ובוודאי ובוודאי "לא כדאי ללמוד שירה" שירה צריך לקרוא. אפשר לקרוא וליהנות. אך "למה להרוג שיר?" כך הם אומרים "הפרשנות הניתוח הורגים את השיר". אבל, המשוררת הקסומה לאה גולדברג מסבירה במאמר "חמישה פרקים ביסודות השירה" כי לא דומה קריאת השיר של מי שלמד לזו של מי שלא למד. וכה אמרה:

"לא מעטים הם אותם אוהבי-השירה שיחסם לשיר הוא סנטימנטאלי מלכתחילה. הם אמנם יהנו מן השיר הקטן שהובא בראשית הדיון, אך יהנו באותה מידה עצמה מאיזה פרי חרזנות רגשנית נטולת כל ערך. אכן, יאמר האומר כי טוב להם. ייתכן, אמנם שטוב להם, אך לא טוב לה לשירה, כי גישה לאמנות דורשת קודם כל אבחנה. עץ הדעת הוא, כפי שכתוב, עץ הדעת טוב ורע. אמנם על פי המסורת, משטעם האדם הראשון מפרי עץ הדעת, גורש מגן העדן. אך בחיינו שלנו, שאינם שלמות מוחלטת, הטועמים מעץ-הדעת טוב ורע, נטרדים מגן העדן של טפשים וזוכים בדעת הטוב – ודעת זו היא עניננו בניתוח השירה. לשם כך משתדל העוסק בתורת השירה לתת כלים בידי הקורא, שיעזרו לו בקריאת השירה והבנתה."

ואף-על-פי-כן, נוטה אני גם לצדד בדברי אלה הרוצים ש"לא יפריעו להם" במפגש עם השיר.

עבורם אביא את מילותיה שלה לשיר "ימים לבנים" בלי פרשנות!!

קראו ותיהנו.  

אבישג

יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.
שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.
חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.
גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.
וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגַּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר,
כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ טֶרֶם סְגוֹר אֶת עֵינָיו,
עֵת הָאֵם הַלֵּאָה נִרְדְּמָה וּפָסְקָה מִזַּמֵּר.

כָּל-כָּךְ קַל לָשֵׂאת שְׁתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!
הֵן עֵינַי לָמְדוּ לְחַיֵּךְ וְחָדְלוּ מִשֶּׁכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּחַ-שָׁעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים הַגְּשָׁרִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

(השיר מופיע על שטר מאה ₪ ) 

תוצאת תמונה עבור לאה גולדברג