title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

הנערה הפולניה שנתנה מרק לכל יהודי שדפק בדלת

חסידת אומות העולם פאולינה קישילבסקה, תושבת העיר קלוש ליד לבוב, התגייסה למבצע הצלה משפחתי של שכניהם היהודים. בספטמבר מתה בפולין בגיל 93. לכבוד יום העצמאות הפולני המאה, שיצויין ביום ראשון, מובא סיפורה במדור "אחרי מות"

08.11.2018  עופר אדרת - הארץ

 

פאולינה קישילבסקה צילום: המשפחה


בקיץ 1941 כבשו הגרמנים את העיירה קלוש שליד לבוב. כמו עיירות רבות אחרות, גם קלוש, שכמחצית מתושביה היו יהודים, החליפה "בעלים" במרוצת השנים. עד 1939 היא היתה בפולין. אחר כך נכבשה בידי ברית המועצות, ולאחר מבצע ברברוסה נכנסו בשעריה הגרמנים. בסיוע האוקראינים המקומיים הם רצחו כמה מאות מיהודי העיירה, ואז ריכזו את חברי הקהילה בגטו פתוח, שממנו נשלחו בהמשך אל מותם.

יום אחד, בטרם חוסלה הקהילה, דפקה ילדה יהודייה על דלת ביתה של משפחת פלקסיי, משפחה פולנית קתולית. האם ברוניסלבה ובתה הנערה פאולינה קיבלו את פני הילדה הזרה, והגישו לה מרק חם. למחרת שבה הילדה בחברת ילדים יהודים נוספים. גם אותם האכילו פאולינה ואמה.

באתר "יד ושם" נכתב,  כי המשפחה הגישה עזרה "לכל היהודים שדפקו על דלת ביתם" וכי "בגטו היה ידוע, כי כל ילד יהודי, שיגיע אל ביתם, יזכה לקבל קערת מרק חם". בפעם אחרת, כשהיתה בדרכה הביתה, ראתה פאולינה ילדה יהודייה קטנה שמתחננת לאוכל. חייל גרמני ירה למוות בה ובאשה שניגשה לעזור לה. המראה הקשה הזה השפיע עליה עמוקות.

פאולינה קישילבסקה צילום: המשפחה


בהמשך החלה המשפחה במבצע מילוט של יהודים מהגטו. תחילה שהו אצלם בבית ובהמשך הועברו אל איכר בכפר סמוך, שהסתיר אותם באסם שלו. במשך כמה חודשים ביקרה פאולינה את היהודים שסייעה להם להסתתר, והעבירה להם בגדים, תרופות ושמיכות. אחד מהם היה הילד דוד קלמן בן העשר, שללחייו היו פאות. "אמי לא רצתה לגלח אותן, אבל פחדה שהגרמנים יזהו שהוא יהודי. אז היא חבשה את ראשו והותירה פתחים רק לעיניים, לאף ולפה", סיפרה פאולינה.

גם רוזה אונגר היתה בין היהודים שהצילה המשפחה וכן משפחה שפירא: האם שרה, בעלה שלום ובנם אימק. על כך סיפרה פאולינה: "באחת הפעמים, כשהאכלתי את התרנגולות, ראיתי אשה יהודייה בלבוש מלוכלך, על האדמה. מיהרתי הביתה, וסיפרתי על כך לאמי". אמה אמרה לפאולינה לרחוץ את האשה ולספק לה בגדים נקיים. בערב, בחסות החשכה, הכניסה אותה לביתם. בהמשך הצטרפו גם בעלה ובנם, שברחו מהגטו. "הם קיבלו מחדש את התקווה לחיים", אמרה פאולינה.

יהודייה נוספת שהצילו היתה מרים הלפגוט. בסתיו 1942 היא הגיעה לבית המשפחה, לאחר שנמלטה מרכבת שהיתה בדרכה למחנות המוות. את בתה הפעוטה, מיה, מסרה מבעוד מועד למשפחה אחרת. היא שהתה כמה שבועות בחדר השינה של משפחתה של פאולינה. לאחר מכן הועברה למקום מסתור תוך שימוש במסמכים מזויפים. בתום המלחמה, כשמרים שבה לעיר כדי לחפש את בתה, נגלה לעיני פאולינה מראה קורע לב, כשהילדה לא זיהתה את אמה ותחילה סירבה לחזור לחיקה.

פאולינה נולדה בלבוב ב–1925. כשהיתה בת עשר עברה עם משפחתה לקלוש בעקבות עבודתו של אבי המשפחה, זכריה, כמנהל חשבונות במכרה מלח מקומי. היא הוסיפה ללמוד בלבוב, בבית ספר שנוהל על ידי נזירות, ושבה הביתה רק בחופשות. בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היא לא חזרה לבית הספר. "קודם האזור נכבש בידי הסובייטים. וכשפרצה המלחמה בינם ובין הגרמנים, והגרמנים נכנסו, חיינו תחת כיבוש גרמני. ואז, כמובן, הדבר הראשון שהם עשו היה להרוג את היהודים", סיפרה.

במלחמה הצילה עם משפחתה לפחות שבעה יהודים.  "אבי היה אדם דתי מאוד וחשב כי לכל אדם יש זכות לחיות. זה לא משנה אם הוא יהודי, שכן או סתם אדם", אמרה לימים. אחרי המלחמה עברה משפחתה עברה לקרקוב, שם היא עבדה כמזכירה, נישאה ושֵם משפחתה החדש היה קישילבסקה. רוב היהודים שהצילה היגרו לישראל וחלקם לארה"ב. עם כמה מהם שמרה על קשר. ב–1979 הוכרו הוריה של קישילבסקה כחסידי אומות עולם. ב–1987 הוכרה גם קישילבסקה ככזו. "המוטיבציה שלהם להציל יהודים היתה דתית־מוסרית", נכתב באתר "יד ושם".


עשרות שנים לאחר שהצילה יהודים בשואה, תלמידי תיכון אזורי נופי הבשור חלקו כבוד אחרון לחסידת אומות העולם, פאולינה קישילבסקה (93), והשתתפו בהלווייתה שנערכה אמש בקרקוב.

זוכרים ומכירים טובה לאשה שבהיותה בת 16 בתקופת השואה הצילה יהודים, יחד עם הוריה, תוך סיכון חיים ועל כך הוכרו כחסידי אומות העולם.
אלו פניה הטובות של פאולינה שהיו נקודת אור בתקופה חשוכה.

נופי הבשור
המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער - משרד החינוך

 


Image may contain: one or more people, tree, plant, flower, crowd, outdoor and nature


Image may contain: 1 person, standing

 

תמונות מההלוויה


קישילבסקה הקדישה את שארית חייה להנחלת הסיפור המשפחתי ונפגשה עם משלחות רבות מישראל. היא מתה בחודש ספטמבר בפולין בגיל 93. בהלווייתה השתתפו תלמידי תיכון אזורי נופי הבשור.


וכך כתבתי לעופר:

ערב טוב עופר

תודה על הכתבה על פאולינה.

את פאולינה הכרתי שנים רבות, מאז שהתחלתי את מסעותי לפולין, ב 1993, נפגשנו אתה מדי שנה.

ברוב מסעותי התלווה אלינו העד הנפלא - אברהם כרמי ממקווה ישראל, שנתן לנו שיעור בכבוד האדם.

הוא יליד ורשא, קיבל את פאולינה בכבוד מלכים, והנחה את בני הנוער, לקום ולכבד אותה.

זה היה שיעור גדול וחשוב.

 

בשנת 2005 בהיותי מרצה במכללת צפת, ארגנתי מסע של סטודנטים מוסלמים, יהודים, נוצרים ודרוזים, עם מנהיגי דתות. למסע הצטרפו סטודנטים מבר אילן, אריאל, מכללת גליל מערבי, וארגון בני אברהם.

ברגע האחרון ממנהיגי הדתות נותר - מרצה דרוזי מצפת, והרב שמואל ריינר, מראשי ישיבת מעלה גלבוע.

הפגישה עם פאולינה הייתה אחד משיאי המסע.

לפני המסע, הקמנו צוותים להכנת טקסים, הכנת ערבי, סדנאות, ומתנות.

הסטודנטים החליטו לקנות לפאולינה סיכת מפת באונטינג.

סיכת פרח של העולם, ובמרכזו - ירושלים


מאז ועד פגישתי האחרונה איתה – היה זה בקיץ 2016, בכל פגישה עם משלחות, לבשה פאולינה חולצה לבנה שבמרכזה סיכת ירושלים, כך גם בתמונה שצורפה למאמר שלך.

היא הייתה אשה אצילה, ושמחתי בכל פעם לפגוש אותה ולהתבשם מאורה.

 

נילי בן ארי