title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת חיי-שרה

פרשת חיי שרה

אליעזר, עבד אברהם, נשלח למצוא כלה ליצחק, ומוצא עצמו עומד על בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. הוא מחכה לראות את הנערה שתיענה לבקשתו 'הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה' ותצא מגדרה כדי להשקות אותו וגם את עשרת גמליו.

אליעזר פונה בתחילת דבריו לקב"ה, ומבקש ממנו 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם'. כאילו אומר 'מבקש אני שכך זה יקרה'. אליעזר מגיע עם תוכנית, חמוש בציפיות ובתסריט שהכין מראש, ומבקש מריבונו של עולם שידאג שהדברים יקרו לפי תוכניתו.

כמה פעמים בחיינו אנו מגיעים עם תסריט מוכן, עם מערכת ציפיות, ובונים על כך ש'זה יקרה'.

כמה פעמים בחיינו אנחנו חווים את העולם אחרת מאיך שתכננו, ושואלים את עצמנו 'למה זה מגיע לנו', ובמקרים אחרים גם מתאכזבים וכועסים בשל כך?

אליעזר יכול ללמד אותנו סוד גדול, ביחס לעולם ולהתנהלותו.

מחד, אליעזר יודע מה הוא רוצה והוא נראה בטוח בעצמו, מאידך בזמן שהוא עומד, אליעזר מִשְׁתָּאֵה ומַחֲרִישׁ, ומחכה לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ. היכולת הזו של ההשתאות וההחרשה, של ההמתנה ופקיחת העיניים למתרחש, זוהי היכולת שהופכת את המקרה להשגחה, ונותנת פשר לאירועים שלא מתרחשים בהכרח לפי הספר שכתבנו בעצמנו.

ואולי זה גם פשר המשפט התמוה לכאורה בדבריו של אליעזר, הפונה אל ה' ומבקש 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי'. וכבר שאל האברבנאל

אם סמך זה העניין להשגחת ה' ולכן התפלל לפניו,

איך הלך לפניו בקרי, וייחסו להזדמן ולמקרה?

והם דרכים מתחלפות, מה שהוא בדרך ההשגחה אינו מקרה ולא הזדמן?!

אם כנים דברינו, הרי שיכולתו של אליעזר להשתאות ולהחריש, היא שהופכת את מה שנראה במבט ראשון כחסר משמעות לדבר שמקפל בתוכו מסר, היא שממירה את המועקה שבמקריות שבעולם בתחושת אמון ואמונה, והיא שמביאה את העבד לברך את ה' ולהרגיש שחַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מלווים את אדונו, אברהם, ואף אותו.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת צבי