title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת וירא

פרשת וירא

 

'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה'. זוהי לשון הגמרא במסכת שבת, והיא לומדת את העיקרון הזה מפתיחת הפרשה, עת עוזב אברהם אבינו את התגלותו של ה', ורץ לקראת שלושת האנשים הבאים לקראתו, כדי להכניסם ולארחם בביתו.

 

מעטים מאיתנו זוכים להכניס אורחים כמו אברהם אבינו. בעולם היהודי מקובל היה שאנשים חסרי בית ניצבים היו בפתח בית הכנסת ובעלי בתים היו אוספים אותם לסעודות שבת ואף יותר מכך.

נראה שכיום מושג 'הכנסת האורחים' כמעט ולא מתממש, גם אם אנחנו מזמינים שכנים לסעודת שבת או כיו"ב. (מישהו אמר לי פעם שבאיסוף טרמפיסטים יש מעין 'הכנסת אורחים', ואף הקפיד להחזיק ברכבו חבילת עוגיות דרך קבע לטובת אותם אורחים/ טרמפיסטים, כדי לקיים את המצווה בהידור).

 

ר' שלמה קרליבך, שיום פטירתו חל היום, בלשונו המתוקה, מרחיב את המושג 'הכנסת אורחים', והופך אותו לצו רלוונטי עבור כל אחד מאיתנו, בכל יום ויום:

...למרות שזה טוב אם יש לך גילוי השכינה,

הדבר הגדול ביותר הוא אם אתה עושה מקום למישהו, אפילו מקום קטן ורק לדקה אחת.

כאשר אתה מת, אתה מת. זה יכול להיות עצוב, אבל זה לא כואב.

אבל אם מישהו מסתובב ואין לו מקום בעולם כלל, זה הכאב הגדול ביותר.

בזמן שאתה אומר שלום למישהו, אתה צריך לעשות מקום קטן בשבילו בלבך.

אולי רגלי האנשים עומדים על הקרקע, אבל לבם צריך לב אחר כדי להגיע למקומם.

 

משפטים אלו (שנאמרו לפני למעלה מארבעים שנה בלוס אנג'לס, ב'בית אהבה ותפילה') מבינים את 'הכנסת האורחים' לא רק כתיאור של המצווה הגדולה שבאירוח אדם זר וסיפוק צרכיו הבסיסיים (אכילה, לינה), אלא גם במעשה היומיומי של 'לעשות מקום למישהו', ולו מקום קטן, ולו לדקה אחת.

ר' שלמה רואה את הכאב הגדול ביותר כזה של אדם שאין לו מקום בעולם (ויכול להיות שיש לו בית גדול, כמובן), ומבין שכדי שיהיה לאדם מקום הוא זקוק לליבו של אדם אחר. וממשיך ר' שלמה:

מתי אני קרוב להקב"ה באמת? הקב"ה יכול לגלות את עצמו אלי בשלמותו, אבל כמה אני דומה לו? אני דומה לה' ביותר כאשר אני מקבל איש זר.

מדוע? מה עושה הקב"ה? הוא עושה מקום בעולם, כדי שלכל יצור קטן יהיה מקום.

לעשות מקומות הוא הדבר הגדול ביותר.

 

הקב"ה הוא מקומו של עולם. הוא זה שצמצם את שכינתו ופינה מקום בעולם הזה לכל היצורים, ולמעשה, התגלותו לאברהם מתורגמת על ידי אברהם להכנסת האורחים לביתו, לפינוי מקום עבורם.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי