title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת בראשית

פרשת בראשית

 

לאחר חטאם של אדם וחוה באכלם מפרי עץ הדעת טוב ורע, הם מתביישים ומסתתרים מפניו של הקדוש ברוך הוא. בשיחה ביניהם נראה כי האדם ואשתו מתחבאים כי גילו את עירומם והם מצטנעים, אך הקדוש ברוך הוא לא מתרשם מהסבר זה, ושואל 'הֲמִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּי אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ?, כאילו מצביע על כך שהבושה איננה בגלל היעדר הבגדים אלא היא קשורה לרגש האשמה של האדם ואשתו שנבוכו להיראות בקלקלתם ובחטאם לפני בוראם.

 

כולנו מכירים את הבושה המתלווה למעשה אסור, המקשה עלינו לשאת פנים אל מי שחטאנו לו (גם אם הוא עצמו לא מודע למה שעשינו או חשבנו). רגש טבעי זה משמר את תודעת החטא ומהדהד את הקול הפנימי הקורא לנו לתקן את מעשינו ולהתחיל מבראשית.

 

היום חל יום פטירתו של רבי אשר מסטולין, תלמידו הגדול וממשיכו של רבי שלמה מקרלין. אחד הביטויים החריפים המיוחסים לו נוגע למה שאמר על חסידי זמנו:

אלה הם איכרים של טיט, אלה הם קוזקים של קש!

כשהם באים אל הרבי מראים לו את הטוב ומסתירים ממנו את הרע.

כשבאתי אני אל רבי הקדוש והמתוק ר' שלמל'ה מקרלין,

הסתרתי ממנו את הטוב אבל הראיתי לו את הרע,

משום שכתוב שאת נגע הצרעת יש להראות לכהן.

 

רבי אשר רואה את חסידיו כחסידים 'כלפי חוץ' בלבד, ככאלו שאין בהם כח עמידה ועצמה משלהם, אלא כל כולם 'פוזה' ומעטפת חיצונית בלבד.

הסיבה לכך קשורה להעלמת הנקודות הקשות והמאתגרות. חסידים המראים כלפי חוץ רק את חסידותם, לא מבקשים לתקן את דרכם באמת. לעומת זאת, רבי אשר משתבח בכך שבבואו לתקן את מידותיו (במקרה שלו אצל רבו המתוק, אך הדברים נכונים גם כאשר האדם עומד מול עצמו בתיקון דרכו), הוא 'שם על השולחן' את הקשיים ואת האתגרים, כדי לסלול את הדרך הנכונה להתקדמות ולהתחלה חדשה וטהורה.

 

ימים אלו של התחדשות 'מבראשית' ו'אחרי החגים' מזמנים לנו אפשרות להתבונן בעיניים פקוחות (וטובות) בעצמנו, לסמן לעצמנו את הנגעים ואת הדרוש תיקון, ולצאת לדרך חדשה מתוך אמון באפשרות להיות טובים, מתוך סבלנות והקשבה לתהליך ולהבשלה האיטית ומבלי להזדקק למעטה חיצוני ואשלייתי.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי