title
title
title
title
title
title
משתפים - תפילה בסערת הקרב

תפילה בסערת הקרב


יצאנו במהירות מתא השטח המטווח על ידי המצרים, האש שככה, הורתי לפלוגה להמשיך להיות פרושים בשטח ולא לדומם מנועים שכן האש יכולה הייתה להתחדש בכל רגע. זקוקים הינו לאתנחתא לאחר לחימה רצופה של לא יום ולא לילה כדי לתדלק ולהצטייד מחדש. מעט מעט שקע האבק, הרמתי ראשי לראות את פריסת הפלוגה והאם האנשים העייפים עד מוות אכן עוסקים בטיפול בכלים ובעצמם.
לפתע צדה את עיני דמות בלבן, מיד הבנתי שזה כנראה "לוגר" סמל אחת המחלקות, שהייה הדתי היחידי חוץ ממני בפלוגה, שעמד בתפילה עטוף בטליתו. "לוגר" קראתי לו "כשתסיים, תן לי בבקשה את הטלית והתפילין", שכן ידעתי שעד שאמצא את שלי בבלגן שבזחלם יתכן ונצטרך לזוז, מה עוד שהייתי טרוד בבעיות שצצו בפלוגה ובהמשך תכנון הקרב וקבלת הפקודות לכך. לאחר זמן קצר הגיעה אלי לזחל"ם, "לוגר" עולה על הזחל"ם וביד רועדת מוסר לי את טליתו. "לוגר" מה עם התפילין שאלתי, למה לא הבאת גם את התפילין? "לוגר" נשא את עיניו אלי במבט תוהה, "שבת היום", "וחולו של מועד, ואין מניחים תפילין. אכן שכחתי, לא חלילה את הדין שאין מניחים תפילין בשבת ובחול המועד, אלא שבסערת הקרב ובזמן המתמשך והרצוף אבדתי את לוח הימים ולא ידעתי ששבת וסוכות היום.
התפללתי תפילה קצרה שבקצרות, אך היא הייתה עמוקה שבעמוקות. וכך בעמדי לפני קוני טפח בבהילות אחד מלוחמי הזחל"ם על כתפי, והצביע לעבר עננת אבק ההולך ומתקרב, הרמתי משקפת, ומה רואות עיני: אחד מג'יפי מחלקת הסיור מגיע לשטח! כעסתי בליבי, "שוב אנשי הסיור עושים שטויות, מה יש להם לעשות בשטח מוכה אש כזה, שום הגנה אין להם". הג'יפ נסע, נעצר ליד אחת מהזחלמים של הפלוגה, ראיתי שאנשי הזחל"ם מצביעים לכיווני, כך נע הג'יפ דרך עוד שנים שלושה זחל"מים נעצר לידי, ומתוך עננת האבק הבליחו שלושה פנים מחייכות, ואני בטון כועס אומר להם בלשון אליאב אחיו הגדול של דוד המלך, "ידעתי את זדון ואת רע לבבכם כי למען ראות המלחמה ירדתם". כדרכם של אנשי סיור מרשים היו לעצמם סיכונים מיותרים. 
אך במחשבה שנייה, חשבתי, אולי הביאו ידיעות חשובות ופקודות להמשך הקרב. 
עשי קרא אלי מפקד ג'יפ הסיור "הבאנו לך משהוא", נהייתי סקרן אולי מכתב או חבילה מהבית. "כבר ארבעה ימים אני מחפש אותך, קצין הדת של החטיבה נתן לי איזה מקל ואמר חשוב מאוד שתביא את זה לעשי", ובאמרו כך שלף לולב מדובלל מירכתי הג'יפ. "הרב נתן לי גם איזה לימון, אך אני כבר לא מוצאו", כך אמר לי הקצין השמוצניק הזה.
אותה שעה נידמו עלי שלושת סירי הג'יפ כשלושת גיבורי דוד שבקעו במחנה פלשתים לשאוב מים מבור בית לחם אשר בשער. ודוד לא אבה לשתותם, "ויסך אתם לה'".
ואני, אני לא ידעתי את נפשי, עתה כבר ידעתי ששבת חול המועד היום, והלולב הוא מוקצה בשבת, ואסור ליטול אותו.
עשיתי עצמי מדבר בדחיפות ברשת הקשר תוך כדי סימון לאנשי הסיור להשאיר את הלולב ליד שרשרת הזחל"ם. תוך כדי שידור כביכול בקשר צעקתי להם "עופו מהשטח האש עלולה להתחדש בכל רגע, בלולב אטפל אחר כך".
נשאר הלולב מוטל למרגלות השרשרת כחפץ שאין לו הופכין. נשמעה שריקת הפגזים, האש שוב חזרה להכות.
"
נוע נוע" קראתי לפלוגה ברשת הקשר. כאחד צעקו לי כל חילי הזחל"ם "מה עם הלולב", "בדמם, בנפשותם הביאו לך אנשי הסיור את הלולב".
ואני לא ידעתי את נפשי, ומה אומר ואסביר לחייליי.
אותה שעה, אותו שבת, אותו חג, אותה מלחמה, תוך התקדמות על רכבי האש נשאתי תפילה על שלושת הגיבורים: "אנא ה' הגדול הגיבור והנורא השיבם בשלום לביתם."

עשהאל פשחור

עין-הנצי"ב