title
title
title
title
title
title
פינת הגנן גליון 237

ספר חדש חושף את היחסים המורכבים בין האיריסים לאדם

את האיריסים שהוצאו מאתרי בנייה לגנים אי אפשר להחזיר אל הטבע בשל רגישותם. קיומם בישראל נעשה קשה יותר ויותר

צפריר רינת פורסם ב"הארץ" 01.07.2015

קבוצת האיריסים היא מהסמלים הבולטים והמפוארים של שמירת הטבע בישראל, ואחד המינים בקבוצה זו נהפך לסמל של החברה להגנת הטבע. בספר חדש, "סודות של איריסים, המדריך לאיריסי השושן של ישראל", בהוצאת רמת הנדיב, הם זוכים לתיעוד מפורט. את המדריך, המתייחס גם לאיומים הנשקפים לאיריסים, כתב דוד שחק, מומחה לצמחים אלה ושותף בהקמת גן איריסים בפארק רמת הנדיב.

לאיריסי השושן (הנקראים גם ההיכל) פרחים מרהיבים ביופיים. את כושר הישרדותם הם חייבים במידה רבה לקנה שורש מעובה ותת־קרקעי, המשמש איבר אגירה למזון. כך יכול הצמח להתקיים בין עונות גידול ולשרוד גם בפרעות שונות כתוצאה של פעילות האדם או חיות הבר. מקור האיריסים באיראן וטורקיה, וקצה תחום ההתפשטות שלהם דרומה הוא ישראל וירדן. שחק מציין, שהמגוון הגנטי של הצמחים הללו עצום, והוא מאפשר להם להתקיים במספר רב של בתי גידול, מהמדבר ועד החרמון, ומקרקעות החול של מישור החוף ועד שולי בקעת הירדן. בישראל יש כמה מיני איריס שאינם קיימים בשום ארץ אחרת.

היחסים של האיריסים עם האדם מורכבים. הפעילות האנושית קוברת לא פעם תחת מעטה בטון את שטחי הגידול שלהם, אבל לפעמים האדם יוצר בתי גידול שבהם יכולים הצמחים לשגשג. למשל, באזורים שיש בהם פעילות חקלאית לא מודרנית, ולא נעשה שימוש בכלים כבדים, האדם מפנה עצים ושיחים המתחרים על משאבי מזון ואור עם האיריסים. כך אפשר למצוא אותם בכמויות גדולות בשולי שדות חקלאיים ושטחי מרעה — שחק מזכיר כדוגמה את כפר רבא בשומרון. על האיריסהנצרתי הוא כותב, שאוכלוסיות גדולות שלו נמצאו בסמוך לבתי קברות עתיקים, והדבר מרמז שחלק מהן נשתלו על ידי האדם.

המדריך החדש כולל פרק קצר על שימור איריסים, שכתבה ד"ר מרגרטה וולצ'ק, אקולוגית צמחים ברשות הטבע והגנים. וולצ'ק מציינת, שמאז 1979 כל מיני האיריסים מוגנים. חלק נמצאים בשמורות טבע, ששטחן הוגדר בעיקר כדי לשמור על אוכלוסיות גדולות של צמחים.

הפגיעה הראשונית באיריסים נעשתה על ידי אספנים וסוחרי פרחים מאירופה עוד במאה ה–19; שחק מעריך, שהמספר הקטן יחסית של איריסים הדורים, למשל, הוא תוצאה של נזקים שגרמו אספנים בתחילת המאה ה–20. האיומים העיקריים כיום לאיריסים הם קיטוע של בית הגידול, המגביל הפצת זרעים, ובנייה. לפעמים גורמות גם עבודות פיתוח קרקע, כמו אלה של קק"ל, לפגיעה בלתי מכוונת.

אחד המינים הנתונים לאיום הוא איריס הארגמן. רק כמה עשרות מוקדים של צמח זה נותרו במישור החוף. אחד מהם, ליד מתחם הקריה למחקר גרעיני בנחל שורק, תועד באחרונה על ידי שחק. הוא מצא שם פרטים הדומים מאוד לאיריס ירוחם, הדרומי יותר. עובדת היות השטח באחריות מערכת הביטחון מנעה בנייה במקום ואיפשרה את השימור.

על פי וולצ'ק, רשות הטבע והגנים משקיעה מאמץ רב בשימור האיריסים, והאוכלוסיות שלהם נסקרו ומופו בפירוט. בעונת הפריחה בגלבוע מסמנים פקחי הרשות בחבלים את אזור הפריחה כדי למנוע רמיסה על ידי מטיילים, ובשמורת האיריסהנצרתי בגליל התחתון נעשה דילול של השיח סירה קוצנית כדי לאפשר תנאי גידול טובים למין ייחודי זה. במשך השנים נעשו גם ניסיונות להעתיק את איריס הארגמן ממקומות המיועדים לבנייה למקומות מוגנים. שחק טוען, שהדבר עלול לפגוע יותר מאשר להועיל, בין היתר משום שאוכלוסייה מקומית עשויה להיות חשופה למחלות של האוכלוסייה המועתקת.

על האיריסים נצבר ידע רב, אך לדברי וולצ'ק הם עדיין מפתיעים את החוקרים. ב–2010 קרסה האוכלוסייה הגדולה של איריסהגלבוע בהר ברקן ושרדו ממנה רק עשרות פרטים. רשות הטבע והגנים הקימה מערך לניטור מצבם וניסתה להבין את הגורמים לקריסה. עם הזמן החלה התאוששות, אבל הגורמים להיעלמות הצמחים אינם ידועים עדיין.

לפני עשור תמכה הרשות בהקמת יישוב חדש בגלבוע, על חשבון חלק מבית הגידול של איריסים, בתמורה להכרזת שטחים אחרים בגלבוע כשמורת טבע. בסופו של דבר הביא מאבק ציבורי לביטול התוכנית.

גן האיריסים ברמת הנדיב, שהוקם בסיוע אנשי הגנים הבוטניים באוניברסיטאות בתל אביב ובירושלים, משמש מקלט לאיריסים שהוצאו משטחים שהיו מיועדים לבנייה. הואיל ומדובר בצמחים הרגישים לשינויים ולמחלות, לא ניתן להשיבם אל הטבע. לכן עיקר תפקיד הגן הוא חינוכי: הוא יאפשר למבקרים לעשות היכרות קרובה עם מקבץ גדול של צמחים אלה. המאבק על קיום האיריסים בטבע יימשך בשטחים הפתוחים, ובמדינה ההולכת ונעשית צפופה זה מאבק קשה במיוחד.

דוד שחק חבר קיבוץ טירת-צבי (הערת העורך גדי ליאון)

גלריית תמונות