title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - ראש השנה

ראש השנה

לקראת ראש השנה, מצרף סיפור מופלא של ר' שלמה קרליבך:

"מוישל'ה-שואב-מים היה נוהג לבוא אחת בשנה אל החוזה מלובלין. ותמיד - בשבוע שלפני ראש השנה. במשך כל השנה הוא היה מצרף פרוטה לפרוטה עבור הנסיעה הזאת. אני לא צריך לספר לכם איך היו מתייחסים אז לשואבי המים. הם היו נחשבים לבני המעמד הנמוך ביותר. לא נתנו להם טיפת כבוד. אבל פעם בשנה, כשמוישל'ה היה מגיע לחוזה מלובלין, היה הרבי מקבל אותו בכל כך הרבה שמחה ואהבה...הוא היה ממש מחבק אותו.

והשפע הזה של כבוד ואהבה שהיה מוישל'ה מקבל מרבו, היה נותן לו כוח להחזיק מעמד במשך שנה שלמה, לו לאשתו ולילדיו. וכך היה במשך שנים. שנה אחת ראש השנה מתקרב, ומוישל'ה שוב יוצא לדרך כמנהגו מדי שנה. הוא כל כך קצר רוח, כל כך משתוקק לראות שוב את פני רבו ולקבל את ברכתו הלבבית. אך כאשר הוא נכנס... פתאום הוא רואה שהחוזה מלובלין מריר... ולפני ששואב המים המסכן מספיק להתקרב, אומר לו הרבי בתקיפות: "מוישל'ה לך הביתה, אני לא רוצה בך כאן".  מוישל'ה משיב: "רבי... חסכתי כל השנה רק כדי להיות איתכם".

אבל הרבי אומר: "אינני יכול לעשות דבר. אם אתה באמת מחשיב אותי לרבי שלך, אתה חייב לסמוך עליי. עכשיו לך הביתה...". מוישל'ה יצא הביתה שבור לגמרי... והוא מתחיל לעשות את דרכו חזרה לכפרו. והוא בוכה כל הדרך. הוא לא מצליח להבין את פשר דברי רבו. הדחייה הזאת הייתה בשבילו סוף העולם.

מאוחר בלילה מחליט מוישל'ה לעצור באכסניה אחת כדי לנוח. והנה היו שם חסידים רבים, אשר היו בדרכם ללובלין, כדי להיות עם הרבי בראש השנה. הם היו כל כך מלאים שמחה על כך, שרו ורקדו בהתלהבות עצומה. וכאשר נכנס מוישל'ה לאכסניה ועמד שם עצוב כל כך, קראו החסידים לעברו: "מוישל'ה, מה גורם לך להיות שבור כל כך?".

ענה: "אני לא מבין כלום, הרבי לא רצה לקבל אותי. אמר לי לחזור הביתה".

נשתתקו כולם... לבסוף אמר אחד החסידים: "נו, כמה זמן אפשר להיות עצוב? מוישל'ה - לחיים! אני מאחל לך את הטוב ביותר, שתהיה לך שנה טובה". ואז קם חסיד אחר, עלה על כיסא וקרא בקול: "מוישל'ה, אל תהיה עצוב, אני מבטיח לך שהשנה הזאת תהיה הגדולה והמוצלחת ביותר בחייך. לחיים!". עד שכולם קראו במקהלה: "מוישל'ה, לחיים!" כל כך חזק, שהעצבות העמוקה שהיה מוישל'ה שרוי בה ממש התנדפה. ואז חזרו החסידים לרקוד, משכו את מוישל'ה לתוך המעגל. ולבסוף מוישל'ה רקד יותר מכולם... לחיים, לחיים.

הגיע זמנם של החסידים לנסוע ללובלין, ושל מוישל'ה להמשיך בדרכו חזרה הביתה. החסידים עלו על העגלות, ואז, כאשר ראו את מוישל'ה עומד שם בצד, קרא אחד מהם לעברו: "מוישל'ה, אל תהיה טיפש, אתה לא צריך לשמוע לרבי!". מוישל'ה היסס, אבל החסידים העלוהו לעגלה.

הגיעו ללובלין, ומנהגו של החוזה היה שהוא היה יוצא בעצמו לקבל את פני החסידים. מוישל'ה ירד מהעגלה עם כל החסידים, ופתאום, כשראה את הרבי עומד ומביט בו, נתקף בהלה.. אבל הרבי מיד קרא לו, חיבקו ונישקו. ואז אמר לו: "מוישל'ה, אני כל כך שמח שחזרת, חיכיתי לך". אז אמר מוישל'ה: "'רבי, עכשיו אני כבר ממש לא מבין שום דבר...". ענה החוזה: "אתמול, כאשר נכנסת לחדרי, ראיתי את מלאך המוות עוקב אחריך...ידעתי שלא נותר לך זמן רב. לכן שלחתי אותך הביתה, כדי שתיפרד מאשתך ומילדיך. אבל כאשר פגשת את החסידים שלי והחלו לברך אותך ב"לחיים", כל ברכה שבירכו אותך הדפה את מלאך המוות יותר רחוק, עד שהוא נעלם לגמרי...". ואז אמר לו החוזה: "מוישל'ה, עם חברים כמו שיש לך אתה יכול לחיות לנצח...לחיים!"

 

לצפייה בסיפור שכך סיפרו רבי שלמה קרליבך לחצו כאן


 

זהו סיפור שכדאי להתכונן בעזרתו לראש השנה הקרב אלינו. מה צריך להיות המטען שלנו לימי הדין והרחמים?

שמחת חיים ואמונה בטוב, חברות ואהבה לזולת, תשומת לב לאחר החלש וגם עזות דקדושה והקשבה ללב.

 

שבת שלום ושנה טובה, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת צבי