title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת שופטים

פרשת שופטים

אחת התובנות החשובות של קהלת נוגעת למקומו של הכסף בעולמנו. לדבריו, 'הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל'.

נדמה כאילו מצלם לנו שלמה המלך את העולם הקפיטליסטי בו אנו שרויים, עולם בו נדמה כי את הכל ניתן לרכוש בכסף, גם את השמחה ואת האושר, ויתירה מכך – נדמה כאילו המדד היחיד להצלחה או למשמעות נשען על כמות השקלים שמתלווה לעשיה כלשהי.

 

פרשת שופטים מזהירה אותנו מהשפעתו של הכסף במקומות הלא נכונים.

כך למשל, אוסרת התורה לקחת שֹׁחַד, וזאת כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. הצדק והחכמה מתעוותים במפגשם עם הכסף המשולם כשוחד לשופט.

גם המלך, שבאופן טבעי יושב בארמון של זהב וכסף צריך להישמר פן כֶּסֶף וְזָהָב יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, וזאת (כך נראה) כחלק מהמאמץ של התורה להגן על המלך משתי הרעות האפשריות במצבו – האחת, שמא ירוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, והשניה, שמא יסוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל.

 

אין פסול בכסף לכשעצמו, אך כאשר הוא מתערב במשפט ובמלוכה, הוא עלול לעוור, לסלף, להגביה את הלב, להסיר מן המצווה. כמובן שהמשפט והמלוכה לא שמורים רק לאנשים שזהו תפקידם, אלא כולנו עסוקים בשפיטה (של הזולת, של עצמנו) ובמלוכה (על אחרים, על עצמנו), ועלולים להתבלבל בנוכחותו של הכסף.

 

השבוע ציינו את יום פטירתו של הרב קוק. דמותו של הרב מוכרת לנו בהקשרים וסיפורים רבים, כרב ראשי וכמקים ישיבת מרכז הרב, כמחולל 'מסע המחנות' וכרואה האורות ביחס למודרנה ולציונות ועוד.

חלק שלעתים נדמה כי הוא פחות מוכר באישיותו, נוגע ליחסו לממון ולכסף. וכך סיפר עליו עזריאל קרליבך, עורך מעריב הראשון:

פעם אחת בא אל הרב קוק שהיה ידוע בנדיבותו עני לבקש נדבה,

היו לו בכיסו שני מטבעות –

גרוש (מטבע עותמני גדול שערכו נמוך)

ושילינג (מטבע אנגלי, קטן יותר אך ערכו רב יותר)

הרב שהתפרסם בפזרנותו לצדקה,

נתן לו את הגרוש בחושבו כי

המטבע הגדול יותר ערכה גדול יותר.

העני התרעם מדוע הרב נותן לו רק גרוש אחד,

והרב קוק ענה לו בתמימות

שהוא נתן לו את המטבע הגדול יותר...

 סיפור אחד סיפר אחיו, הרב שמואל קוק. לדבריו, הרב ישב בדין תורה ביפו, בין שתי חברות מסחריות, כשהדיון נסב על סכומי כסף גבוהים מאוד. באמצע הדיון ביקש הרב הפסקה, ויצא מביתו לשלוש שעות.

אחיו, שעקב אחריו, ציפה לראותו הולך לספריה לעיין בספרי ראשונים ואחרונים, אך להפתעתו, גילה את הרב פוסע הלוך ושוב לחוף הים התיכון.

כששאל אותו לפשר הדבר, ענה לו הרב: 'אי אפשר לדון דין אמת עד שמרגישים את מה שעובר בליבם של שני הצדדים. הרגשתי שהדין כולו נסוב על כסף ועל תאווה לכסף, והרגשתי שאיני מצליח להזדהות עם המתרחש. יצאתי לשוטט על החוף, כדי לחשוב על כסף, זהב, בתים ונכסים, וכך אולי אוכל להבין את הדיון, ולדון דין אמת לאמיתו'...

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי