title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת בלק

פרשת בלק

 

פרשת בלק

הגמרא במסכת ברכות מנסה להבין אמירה של אמורא ארץ-ישראלי בשם רבי יהודה בר זבידא, שטען כי חכמים ביקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע (ולא עשו זאת מפני טורח הציבור).

מה יש בה בפרשת בלק שיכול לחבר אותה לקריאת שמע, להצהרת האמונה הקבועה בכל יום?

לכאורה, פסוקים רבים בפרשה הם פסוקים מכוננים הנוגעים לעם ישראל, חלקם מוכרים לנו מאוד (די אם נזכיר שלושה פסוקים: 'כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב', 'לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ', וכמובן 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל').

אך למרות פסוקים אלו (ורבים אחרים), הגמרא מציעה הסבר אחר. לדבריה, המחשבה לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע נבעה מהפסוק 'כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ'.

רש"י מסביר שפסוק זה מזכיר את 'בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ', ומלמד על שמירתו של הקב"ה על עמו גם כשהוא שוכב וכורע.

 

רבי צדוק הכהן מלובלין, בדרכו המיוחדת, מוצא את המיוחד בפסוק זה דווקא, ואת היותו חלק מ'קריאת שמע' (אלמלי בעיית טורח הציבור) במקום אחר, הקשור למצבו הרוחני של האדם ולהתמודדותו עם נפילות.

לדבריו:

ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע שהוא קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ועול מצוות.

פן יפול לב האדם היודע נגעי לבבו כמה קלקל,

ו(פן ישאל את עצמו) באיזו פנים יקבל עול תורה ועול מצוות?

על זה רצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע שיהיה להתחזקות שלא יפול בדעתו, כמו שהאמת הוא כן, שלא ידח ממנו נדח, ויתברר לבסוף ש'ועמך כולם צדיקים'...

ומי שישים אל לבו וירצה להטיב מעשיו יוכל לזכות מעין עולם הבא שיתברר ש'ועמך כולם צדיקים'.

 

רבי צדוק מוצא בפסוק הזה את כריעת אריה ואת נפילת הלביא. כל אחד מאיתנו מועד לנפילות, וחווה כשלונות ואכזבות. דווקא בקריאת שמע, מעיר רבי צדוק, נכון היה להזכיר לנו לא ללכת שבי אחרי הנפילות הללו, לא לתפוס את עצמנו כ'לא יכולים' או כ'לא ראויים'. עלינו למצוא את הפנים, לזכור את אהבת ה' אותנו, לשים לב לאמת הפשוטה הזו (המתעוררת בנו בימי השבת, שהם 'מעין עולם הבא', כך לפי רבי צדוק, ולמעשה, בכל רגע של מציאת טוב וקורת רוח בעולם, אפשר לטעום את טעמה של השבת-טעמו של העולם הבא, טעמה של האמונה), ולהתחזק כאריה הקם מרבצו, ומתמלא בכוחות ובשמחה.

 

 

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי