title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים בשמחה תמיד

חבורת הפיוטים בשמחה תמיד

המשכנו כהרגלנו לשיר ולפייט מתוך שמחה ומתוך ברכה.

פתחנו את מפגשנו בחלק מפיוט "בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה" המקובל לשיר אותו לקראת ראשי חודשים- " יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה".

יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה,
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה.

חָזָק יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ, אַמִּיץ יַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתֵנוּ,
וְהוּא יִשְׁלַח בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, בְּרָכָה וְהַצְלָחָה.

מתפללים אנו לשמחה והצלחה הבאה מתוך הרצון להתחדש כמו הלבנה המתחדשת בראשי החודשים.

לצפייה בביצוע השיר על ידי החבורה לחצו כאן


ובהמשך להתחדשות עברנו לשמחת חתן וכלה "עוד ישמע".

שיר לחתונה,  הרווח כיום במנהג רוב קהילות ישראל,  ודומה שמוכר למדי בציבור הישראלי הרחב בכללותו.  מקורו הוא מתוך פסוקים בנבואת ירמיהו (פרק ל"ג  פסוקים י'-י"א), המשמשים גם מקור לברכה השביעית והאחרונה משבע ברכות הנשואין הנאמרות תחת החופה.

'עוד ישמע'  מנכיח,  0יותר מכל,  את ההיעדר;  

השרים מייחלים לבואו של יום עתידי,  שבו,  יותר מכל קול אחר,  ישמע קול שמחת החתונה.  אל מול היעדר ההווה של השממה והחורבן מטעים הנביא את תקוותו לעתיד טוב יותר בדמות קול החתונה,  בצד קולות שמחה אחריםקול המודים לה'  בשיר ובקרבןקולות המסמלים כולם את מצבה של ארץ מיושבת,  פועמת וחיה.

תקוותו של ירמיהו,  אם כן , היא תקווה לשיבת ישראל לארצם.

ואולם,  בהקשר הישראלי העכשווי דומה שיש לשקול את קיומו של היעדר אחר , שלא אליו התכוון הנביא . שיבת ישראל לארצם כבר אינה מחוז-חפץ עתידי,  אלא עובדה ברורה בחיי ההווה.

על רקע זה,  דומה שהניגוד לקולות שמחת החתונה אינו טמון בשקט הנגזר מן השממהשהרי שוב אין הארץ שוממהאלא בקולות אחרים,  קולות העצב והבכי הפוקדים את מקומותינו גם בשובנו לארצנו.

הנה כי כן,  גם שיר קצרצר מקפל בתוכו,  לעתים,  משהו מתמורות הדורות,  ואומר דבר-מה קיומי על עצב ועל תקווה.

לצפייה בביצוע השיר על ידי החבורה לחצו כאן


 

במסגרת הפיוטים לשבת עסקנו בפיוט – "השבת בחרתי לעם".

הפיוט עוסק בקשר בין עם ישראל לשבת ולבורא העולם. האל בחר בעם ישראל ובחר להעניק לו במתנה את יום השבת.

הפיוט מסתיים בתחינה ושמור עמנו מצרה נס יגון ואנחה.

 קנחנו בפיוט "אעופה אשכונה". הפיוט אותו כתב רבי  יצחק אביחצירא, סביו של ה"באבא סאלי", עומד בהשפעה ברורה של שיר השירים, הן באוירה הכללית של השיר ושל סיפור הרעיה המבקשת את הדוד,


הן בשיבוץ של קטעי פסוקים וצירופי לשון מתוך שיר השירים.

הוא מצטיין בהבעה יפה בפשטותה, כובשת לב,  של החיפוש ההדדי בין הדוד והרעיה,  המסמלים את עם ישראל ואלוהיו.