title
title
title
title
title
title
משתפים

קולה של אימא

יושב אני בערב בביתי מהרהר "בדרום האדום". נזכר בימים של מלחמת ההתשה כאן בעמק בית שאן-עמק המעינות וצולל לעומק הזיכרון.

לפתע מתנגן באוזניי קולה של אימי:
שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב בִּמְנוּחָה,
אַל נָא תִּבְכֶּה מָרָה.
עַל יָדְךָ יוֹשֶׁבֶת אִמְּךָ,
שׁוֹמֶרֶת מִכָּל רַע.
מְיַלֵּל בַּחוּץ הַתַּן
וְנוֹשֶׁבֶת רוּחַ שָׁם...
אַךְ אַתָּה, בְּנִי הַקָּטָן,
נוּמָה שְׁכַב וִישַׁן.
בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף,
וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן...
אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף,
נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן.
לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ
תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ,
אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ
מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
מהרהר אני על השיר ומדבר על כך עם חברה מקיבוצי, והיא לתומה שואלת "איך נרדמת אחרי המילים: בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן... לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ
תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ...
אמרתי לה קולה של אימי הרגיע אותי, ואולי גם מילות ההמשך:
"
אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ 'מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ".
עוד אני חושב על כך עולה במוחי מתוך שירו של חיים חפר מילות השיר: יוֹם הַדִּין גָּדוֹל...
"
הַמַּתְבֵּן שֶׁל מִזְרָע עוֹלֶה בָּאֵשׁ!
יוֹם הַדִּין גָּדוֹל...".
אני זוכר שתהיתי כבר אז, איך זה שהורי וחבריהם רוקדים הורה בהתלהבות אדירה שעה שהמתבן של מזרע עולה באש. אמר לי מי מהחלוצים האלו "אף על פי כן ולמרות הכל אנחנו נמשיך בדרכנו ונבטא זאת אפילו במחול, " אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ". אמר ולא יסף.
ואני יושב ושרעפי בקרבי וחודרת לתודעתי ההבנה "והרי הדברים עתיקים". 

המשחק באש בשדות פלשת התרחש כבר בימי שפוט השופטים. באחד מעימותי שמשון עם הפלשתים מסופר:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן: פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה, פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ. הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא.

האיום לא היה סתם איום הרי בהמשך מסופר:
וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת? וַיֹּאמְרוּ : שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי, כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ. וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ.

שמשון חיבר בין האש לאש וכך עשה
וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ.  וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת.
ועל זה אומר הנביא עמוס:

כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ ... וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ

ואני מאחל ומייחל ש:"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום....."



עשהאל (עשי) פשחור

עין הנצי"ב